שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רעד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ענין רעד: ועל ענין הנזכר כתבתי כי כדי לעשות גדר בדבר ראוי לחייבו נדוי או לקנסו ממון לפי ראות ב"ד ונוסרו כל הנשארים ולא יעשו כמותו. וכ"ש שאין ספק שבא עליה בנדותה שהרי לא נתעברה מביאה ראשונה ואחר ביאה ראשונה לא טבלה ונשארה בנדותה וכשנתעבר' נדה הית'. ועל זה תמהו עלי והשבתי למתמיה זה תמהת שחייבתי נדוי מפני הודאתו. אל תתמה מזה ותעיין בפ' ראשון מכתובו' (יו"ד ע"א) בההוא דאמר קמיה דר"נ פתח פתוח מצאתי ואמר ר"נ אסבוה כופרי מברכתא חביטא לי כלו' צוה להלקותו מפני שהי' מזנה עם זונות העיר. שאל"כ מנין היה בקי בפתח פתוח והרי זה בהודאתו בלא עדים צוה להלקותו וכבר אמרו (קדושין פ"א ע"א) מלקין על לא טובה השמועה ועל יחוד דפנוייה וכדי לעשות גדר בדבר שתשאר קהלתכם סלת נקיה היה ראוי זה. וכבר אמרו (יבמו' צ' ע"ב) מכין ועונשין שלא כדין לעשות סייג לתורה. ומה שחייבתיו ולא לאשה. לפי שהנשים דעתן קלה עליהן והיא היתה פנוייה והוא נשוא ואם היא יצרה אלבשה היא קרובה לאונס שתחלתה באונס וסופה ברצון פטורה ועל כן כתבתי כן. ודע שהרבה כתבים ראיתי בענין זה יש מזכין אותו ומחייבין אותה ויש מחייבין אותו ומזכין אותה. ויש מכניסין בזה דברים אחרים איני מאמין אותם. ואני לא לזה האמנתי. ולא לזה האמנתי אלא לעדויות שנתקבל בב"ד כמו שראית ותראה בע"ה: