שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רמג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


שאלה רמג: עוד שאלתם ראובן נפטר לבית עולמו פתאום ולא צוה לביתו ומצאו בפנקסו שחייבין לו בני אדם והוא מוחזק בכשרו' אם גובין יורשיו מה שנמצא בפנקסו:

תשובה: אין הדין נותן לגבות מה שכתוב בפנקסו שאם פנקסו של מת הוא נאמן לא שבקת חיי לכל ברי' שיכתוב כל אדם מה שירצה בפנקסו להעשיר בניו. וחנוני שהוא נאמן על פנקס (שבועו' מ"ה ע"א) מיירי שאמר לו תן לפועלי והוא אומר נתתי והם אומרים לא נטלנו וכן שם בתוספת' דשבועו' חנוני על פנקסו לא במקיף אמרו שאומרים לו כתבת בזו מחוק בזו וטענה יפה היא באמת. ובפרק הגוזל עצים (ק"ה ע"א) מוכח גבי דסקיא של אביו שהפנקס נאמן לחייב היורשים. אבל לחייב אחרים לא. ואין חילוק בין הוחזק בכשרו' ללא הוחזק שלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורים. ובאבידתו הוא דמהדרינן בטביעו' עינא לצורבא מרבנן. ומי יודע לבות בני אדם אם לעקל אם לעקלקלו'. ועוד שזה מת פתאום שמא לא הי' לו פנאי להודות שלא נתחייבו לו כלום וכדאמרי' בפרק המוכר את הבית (ע' ע"ב) מלאך המות אנסיה. ולא יהי' פנקסו יותר נאמן מטענתו ואלו הי' קיים וטען היה חייב הכופר לו שבועת היסת ועכשיו ליורשיו הוא פטור כמו שכ' הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' טוען ונטען אלא שמתקנת הגאונים יש עליו חרם סתם. ופנקס האדם אם הוא נאמן אינו אלא בדברי' שיש רגלים לדבר כגון שידוע שהפקיד לו כך וכך ממון ומת ומצאו כתוב בפנקסו שהמשכונו' שהם בביתו הם מאותו ממון דודאי מחזירין אותו משכונו' ע"פ פנקסו אע"פ שהניח יורשים קטנים וכן הורה הרא"ש ז"ל כמו שכ' בס' החשן בסי' צ'. אבל כשאין רגלים לדבר אינו נאמן הפנקס כלל: