שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קסז
שאלה קסז:
עוד כתבת זה לשונך כי באותו מקום נהגו גדולי העיר לאצור בביתם תבוא' הערביים בעת האסיף ובעת הזרע מוציאין אותו לזריע' ומשתתפין עמהם בזרע לזרוע אם בתור' הלואה אם בתורת מכר אם בתור' שותפו' ולפעמים מודדין להם באמתחתם מה שצריכין מע"ש ומוציאין אותו ביום השבת והקשה הדבר בעיניך לפי שבפי' אמרו בפ"ק דשבת (י"ח ע"ב) לא ימכור אדם חפצו לעכו"ם וכו' עד כדי שיצא מפתח ביתו וכתבת כי עם היות שאין להם טענה בזה להיו' הדבר פשוט בעיניהם לאיסור הדבר רחוק למנעם מזה:
תשובה: לכאורה היה נרא' כדבריך לאסור ואם הוא רחוק להחזירם הוא או מפני אונס שא"א לחלוק על הערביים בזה וא"כ אנוס רחמנא פטריה או מפני שנתפשט כ"כ הדבר אצלם בהיתר ולא ישמעו לנו לאיסור וא"כ מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין אבל אפשר לצדד הדבר בהיתר והוא שאין האיסור אלא מפני חשד שלא יראה כמוכר או ממשכן או מודד בשבת וכשיסתלק חשד זה אין כאן איסור ואם הדבר הוא כ"כ מורגל ביניהם וכל העם יודעין שלא עשה בו הישראל איסור בשבת א"כ מותר הוא ודומה זה למשכיר שדהו לעכו"ם שהעכו"ם עושה בו מלאכה בשבת משום דאמרי' אריסותי' קא עביד וליכא חשדא כדאי' בפ"ק דע"ז (כ"א ע"ב) הכא נמי אי אסתלק חשדא שרי ומצינו לרז"ל בדברים שהם אסורים מפני מראית העין מתירין אותם בכיוצא בזה כמ"ש בירושלמי פ"ג ממס' (שבועת) [שביעית] (ה"א) יודעין הן בני עירו אם יש לו בית השלחין אם לאו א"ר יוסי הדה אמר' לא חשו עוברים ושבים ע"כ בירושלמי ואע"ג דישראל מתהני ממלאכת עכו"ם כיון דעכו"ם אדעתא דנפשיה קא עביד הנאה דישראל אתיא ואם האוצר הוא מושכר לעכו"ם הנה ההיתר הוא יותר פשוט ודומה לחצר שישראל ועכו"ם דרין בתוכה שהעכו"ם מוציא מחצירו בשבת כל מה שרוצה: