שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קסב
שאלה קסב:
ראובן נשא אשה ומתה בחייו והניחה לו שלשה בנו' והשיא א' מהן ונתן לה ק' דינרין של זהב וכן היה כתוב בכתוב' אמו לאחר מכאן נשא אשה אחר' ומתה בת א' מהשנים הנשארין ואח"כ מת ראובן וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ונשארו השני בנות הנזכרו' הנשוא' והבתול' וגם נשאר' האלמנ' ובת קטנה ממנו.
ילמדנו רבינו אם יש לבנו' מהאש' הראשונ' שום טענ' או שום ירושה מכתוב' אמם מאחר שמת' אמם בחייו או אם תקח האשה האחרונה כתובתה ויחלקו השאר לג' חלקים תקח הנשואה חלק והבתולה חלק והקטנ' חלק או אם אין לנשוא' שום חלק ונחל' בבי' אביה מאחר שנשא' בחייו ונתן לה כל מה שהי' כתוב בכתוב' אמה וכפי כחו וכבודו או אם יחלקו הנשאר בין הבתולה והקטנה לבד:
תשובה: אין לבנו' הראשונו' זכו' בנכסי אביהן מחמת כתוב' אמן לפי שהבעל יורש את אשתו דבר תור' ולא תקנו כתוב' בנין דכרין בבנו' וכדאמרי' בפ' נערה שנתפתתה (נ"ב ע"ב) בת נמי תירות כנחל' שוי' רבנן בת בין הבנו' תירות לא פלוג רבנן ואם יש זכו' לבנו' אינו אלא או מחמת ירושת אביהן אחר שתסתלק האלמנה מהנכסים או מחמ' מזונו' אם תשאר האלמנה ניזונו' מהנכסים ואם האלמנ' רוצ' להפרע מכתובתה היא קודמ' למזונו' הבנו' ואם הנכסים הם קרקעו' הדבר פשוט הוא דהא ק"ל בפ' הניזקין (מ"ח ע"ב) שאין הבנו' נזונו' מנכסים משועבדים ונכסים אלו משועבדין הן לכתובו' האלמנ' ואף אם מטלטלין הן האלמנ' קודמ' בכתובתה למזון הבנו' ואע"ג דמטלטלין לית בהו דין קדימה כמו שכ' הרי"ף ז"ל בפ' הכותב מ"מ הכתובה קודמ' דבין אשה בכתובת' בין בנו' במזונותיהן מתקנ' האחרונים ז"ל יש להן מהמטלטלין וכי תקינו כעין דאוריי' תקינו וכמו שכתובה קודמ' למזון הבנו' במקרקעי מן הדין. כך יש לה שתקדום למזון הבנו' כמו שתקנו להם הגאונים ז"ל וכן דעת הראשונים ז"ל והסכימו עמהם האחרוני' ז"ל ואחר שתגב' האלמנ' כתובתה ותסתלק מהנכסים לגמרי יחלקו כל שאר הנכסים שלשת האחיו' בשוה הראשונ' שנשא' בחיי אביה לא הפסיד' כלום והרי היא בנכסים אלו כשאר הבנו' שעדיין לא נשאו והכי איתא בסוף פר' יש נוחלין (קל"ט ע"א) שאם נשאו הגדולו' בחיי אביהן לא יאמרו הקטנו' הרי אנו נושאין כמו הגדולו' ואח"כ נחלוק אלא חולקו' הנכסים בשוה וכן הסכימו הראשוני' ז"ל וכן כ' הרמבים ז"ל בפי"ג ובפ"כ מה' אישו' ואם שמא האלמנה אינה רוצה לגבו' כתובת' ורוצה להיו' נזוני' מהנכסים אם הנכסים הם מרובים ומספיקין למזונותיה ולמזונו' שני הבנו' הקטנו' יהיו נזונו' כאח' ואם הגדול' היא בוגרת תהי' נזונת הקטנה עם האלמנ' שהבוגר' אין לה מזונו' כדאי' בפרק נערה שנתפתתה (מ"ט) ובודאי כל זמן שהאלמנ' נזונת יש מזונו' לבנו' הקטנו' שלא נשאו עדיין אע"פ שאם לא הית' האלמנ' נזונת היו חולקו' כל הנכסים שלשת אחיו' בשוה כמו שכתבתי עכשו שאין יכולת לחלוק אותן בתור' ירוש' מפני עכוב מזונו' האלמנ' לא הפסיד' הבת זכות מזונותיה שהיא יש לה זכו' בנכסי' כשאין האלמנה נזונת בתור' ירושה וכשאינה נוטל' אותם בתור' ירוש' כשהאלמנ' נזונת תשאר על זכות' בתור' תנאי ב"ד וזה אינו צריך לפני' ואם הנכסי' הם מועטין ואינן מספיקין למזונו' הבנו' והאלמנ' מזונו' האלמנ' הם קודמין למזונו' הבנו' כדאמרי' בריש פ' מי שמת (ק"מ ע"ב) א"ר אבא א"ר יוסי עשו אלמנ' אצל הבת כבת אצל אחין מה בת אצל אחין הבת נזוני' והבני' ישאלו על הפתחים אף אלמנה אצל הבת אלמנ' נזונת והבת תשאל על הפתחי' ובסוף פרק יש נוחלין (קל"ט ע"א) אמרי' שלח רבין באיגרתיה מי שהניח אלמנה ובת אלמנתו נזונת מן הנכסים והביא' הרי"ף ז"ל בהל' סוף פ' נער' שנתפתתה וכן כ' הרמב"ם ז"ל בפי"ט ובפ"כ מהל' אישו' ודוקא בקרקעו' כמו שכ' הרב ז"ל. והרא"ש ז"ל חולק בזו שהוא אומר שלא נאמרו דברים אלו כשיש בן עם האלמנ' ועם הבת אבל אם אין שם בן אלא אלמנה ובנו' יזונו כאחת אפי' בנכסי' מועטין והוציא זה מהירושלמי וכדברי הרמב"ם ז"ל ראוי להורו' באלו הארצו' וגם הרמב"ן ז"ל בחדושיו בפ' מי שמת כ' שדעתו כדע' הרמב"ם ז"ל כיון שלא פירשו כן בגמ' דידן ולפי לשון השאל' נרא' שהנכסים הם מספיקין לכתוב' האלמנ' וישארו בנכסים כדי לחלוק בין הבנו' והאלמנ' היא רוצה לגבו' כתובת' ואם כן הדבר פשוט שתגבה האלמנה כתובת' והשאר חולקו' בשוה הנשוא' והפנויו' כמו שכתבתי: