שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קנ
ברשך אל ה"ר יוסף סעוד י"א
שאלה קנ: שאלת אשה שמחלה כתובתה לבעלה כדי להרבות נדוניא לבתה לפי שהיתה רוצה בתקנת בתה ובושה מחתנ' ונתאלמנ' ונפלו הנכסים לפני הבת כי אין לו בן והאשה תופסת אותם בכתובת' מהו הדין בזה אם תטול הבת כל הנכסים מכח ירושת אביה והאלמנה לא תטול כלום שכבר מחלה זכותה או תטול האלמנה אותם מכח כתובתה ותבטל המחילה ההיא:
תשובה: הפרש יש בין אשה המוכרת כתובתה לבעלה לאשה המוחלת כתובתה לבעל' שהמוכרת כתובת' לא הפסיד' שאר תנאי כתוב' משום דזוזי אנסוה. ומוחלת כתובת' הפסיד' כל שאר תנאי כתובה משום דאחולי אחילתה וכדאי' בפ' נערה שנתפתתה (נ"ג ע"א). ובנדון הזה אשה זו דינה כדין מוכרת בלא ספק דחד טעמא הוא כי היכי דבמוכרת אמרי' דלא הפסיד' כתובת' משום אונסה דזוזי הכי נמי אשה זו אינו מן הדין שתפסיד תנאי כתובתה משו' אונסה דזוזי שהיתה רוצה לתת לנדונית בתה יותר על רצון בעלה וכיון שכן ה"ה אע"פ שאשה זו בלא ספק הפסיד' כתובת' שהרי נתנה אותה לבתה אבל שאר תנאי כתובת' לא הפסיד' ותנאי כתובה הוא שתהי' אלמנה ניזונית מנכסי בעלה וכדתנן התם (נ"ב ע"ב) לא כתב לה את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל ימי מיגר ארמלותיך בביתי חיי' שהוא תנאי ב"ד וכיון שיש לה מזונו' על נכסי בעלה אין מוציאין מידה מה שתפסה וכדאמרינן בפ' אלמנה נזונת (צ"ו ע"א) אלמנה שתפס' מטלטלין במזונותיה מה שתפסה תפסה ואמרינן נמי התם מעש' בכלתו של ר' שבתאי שתפסה דסקיא מליאה מעות ולא הי' כח בחכמים להוציא מידה ואפי' במוחלת נדונייתא לבעל' כן ה"ה שהרי בפ' אע"פ (נ"ד ע"ב) אמרי' תנאי כתובה ככתובה דמי ונפקא מנה למוכרת ולמוחלת וכו' שאם מחלה כתובה מחלה גם התוספת ושאר תנאים ואין לה מזונות ונחלקו בזו הראשונים שיש מי שאומר שאין בכלל המחיל' מה שהביאה לו בנדונייתא אלא מה שכת' לו הוא כגון מנה מאתים ותוספת. ואחרים אומרי' שהכל בכלל מפני שהיא תובעת וידה על התחתונ' והפסיד' הכל. וזהו דעת הרשב"א ז"ל במוחלת כתובת' אע"פ שבמוכרת מוד' שלא הפסיד' נדוניית' אבל במוחלת נדונית' אין כתוב' בכלל ויש לה מנה מאתים דאומדן דעתא הוא שלא מחלה לו עיקר כתובתה ותשאר עמו באיסור דקי"ל כר' מאיר בגזרותיו דאמר כל הפוחת לבתול' ממאתים ולאלמנ' ממנה הרי זו בעילת זנות כדאית' התם (נ"ז ע"א) ומוחלת כתובת' לבעל' שהזכירו בגמ' כת' הרי"ף ז"ל בתשוב' שהיא באשה שאינה יושבת תחת בעל' אבל ביושבת תחת בעל' אסור' למחול א"כ כת' לה כתוב' אחרת וכיון שיש לה עיקר כתובה יש לה מזונו' ואע"פ שמחל' נדוניית' וכן כתבו בשם הרשב"א ז"ל כל אלמנה שנפרע' נדוניית' ולא גבתה עיקר כתובת' דהיינו מנה מאתים יש לה מזונות וכן ראיתי שכת' הרמב"ן ז"ל וכן הוא בלא ספק דתנאי כתוב' מנה מאתים אתקון. הלכך אשה זו היא נזונת מן הנכסים ואם תפסה אין מוציאין אותם מידה אבל נדונייתא ודאי הפסיד':