שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קמו
ענין קמו:
הוקשה לך מה שכת' הרמב"ם ז"ל בפ' ג' מה' שחיטה שחט העוף ושהה בו ואינו יודע אם ניקב הושט אם לא ניקב חוזר ושוחט הקנה לבדו במקום אחר ותמהת מ"ט במקום אחר וכי אינו יכול להוסיף באותו מקום עצמו ששחט ובלבד שיזהר ג"כ שלא יגע בושט ובמקום אחר למה לי.
ואני מתמיה עליך למה לא הגדלת התמיהה עליו מלשון הגמר' דהכי הוא לישנא דגמר' בפ' השוחט (כ"ח ע"ב) נבדקים לקנה ונשחטים לקנה ונכשריה והדר נפכיה לושט ולבדקיה.
ואפשר שהרב ז"ל עצה טובה קמ"ל דשמא עד שיבדוק בקנה אם יש בו רוב או אין בו רוב ימות העוף ע"כ הורה הרב ז"ל שימהר לשחוט הקנה במקום אחר ואם היה רוב בשחיט' הראשונה אפילו ניקב הושט נכשר העוף ברוב קנה ואם לא היה בו רוב יבדוק הושט מבפנים ולמדנו הרב ז"ל לפי דרכו דתקנה זו לא סגי בושט לשחוט במקום אחר שאע"פי ששחט במקום אחר ולא מצא נקב באותו מקום יש לחוש לנקב וכדאמרי' בפ' אלו טריפות (מ"ג ע"א) דכיון דפעיא ביה זמנין דמהנדזין בהדי הדדי ודילמא במקום נקב שחט: