שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/צו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ב'גייאה לדיין אשר שם יצ"ו:

שאלה צו: שאלת אסמעיל הי' חייב י' זהובים לברהון ושלח לו שלוחו בכתב ידו שיתנם לו ולא היו בידו מעות אלא סגוס אחד ונתפייס השליח לקבלו באותו סך אח"כ אסמאעיל כתב לברהון הנזכר שאם לא יוכל למכרו באותו מקו' שישלחהו לבגייאה לאחד מאוהבי אסמאעיל והוא ימכרנו ולא יפסיד ואם לא יכול למכרנו בזולת הפסד יתן לו אוהבו מעותיו כי הוא בוטח בו שיעש' כן כשיראהו כתבו וברהון מכרו בהפסד ותובע מה שפיחת הסגוס מעשר' זהובים לאסמאעיל מהו הדין בזה:

תשובה: הנותן חפץ לחברו ואמר לו תנהו לפלוני אוהבי והוא ימכרנו והלך ומכרו הוא בעצמו הוי מעביר על דעת חבירו משלחו ואם הפסיד חייב לשלם דהא מילתא תליא בפלוגת' דתנאי דר"ש ור' אליעזר ור"ש בן גמליאל דכולהו ס"ל מרא' מקום הוא לו ואי לא עביד כדאמר לי' לא איכפת לן דלאו קפיד' הוא. ותנאי קמאי דידהו פליגי עלייהו וסביר' להו דקפידא הוא ואי לא עביד כדאמר לי' לא כלום עביד והגאונים ז"ל פסקו בכל חדא מהני פלגואת' דאיתנהו בפ' האומר התקבל (ס"ה ע"א) ובפ' האיש מקדש (מ"ח ע"ב) ובפ' גט# פשוט (קס"ה ע"א) דקפידא הוי משום דבפ' גט פשוט אוקימנ' לתנאי דאמרי מרא' מקום הוא לו בשטה וכיון דאוקימנ' להו בשט' לית הלכת' כחד מינייהו כמ"ש הרי"ף ז"ל וכיון דקי"ל דקפיד' הוי א"כ מה שאמר בכתבו שיתן החפץ לאוהבו והוא ימכרנו והוא עבר על דבריו ולא נתנו לאותו פלוני ושלחו לאחר עבר על דברי משלחו ונעש' כאומר לו אל תמכרנו אלא ביום השוק שהוא נמכר יפה ומכרו שלא ביום השוק דהוי פושע וחייב במה שפיחתו דמי החפץ מהסך שקצב לו שיכול לומר לו אלו מסרתיו לאוהבי למכרו לא פחתו דמי החפץ מהסך הנז' כלום ושותף בכיוצא בזה חייב כמ"ש רש"י ז"ל בפרק כל הגט וכן בשליח מצי א"ל לתקוני שדרתי' ולא לעוותי כדאי' בפרק הכותב (פ"ה ע"א) ובפ' אלמנ' ניזונית (צ"ט ע"ב) וזה מספיק לפטור אסמאעיל ממה שפיחת הסגוס מדמי הי' זהובים. ויותר פשוט מזה שהשליח קבלו על תנאי זה והביאו לברהון בכתב אסמאעיל ובודאי שברהון נתרצ' בתנאי זה כיון שלא החזירו לו ושלחו לאחר למכרו וכיון שקבלו על תנאי זה לא כל הימנו לתובעו הפסד דאיהו דאפסיד אנפשי' וכל תנאי שבממון קיים וכדאמרינן בפ"ק דב"ק (ט' ע"א) ובפ"ק (דיבמות) [דב"מ] (י"ד ע"ב) ובפ' מי שהי' נשוי (צ"ג ע"א) חיטא דקטרי סברת וקבילת ויותר פשוט מזה עוד שהמורש' כבר נתפייס בסגוס באותם דמים ואסמאעיל מדנפשי' אתני עלי' שאם יש בו הפסד שיהי' עליו שאין זה מחייב אסמאעיל כלל אפילו שלחו לאוהבו למוכרו ומכרו בהפסד משום דכל כי האי גונא פטומי מילי נינהו ואינם כלום כדאי' בפרק איזהו נשך (ס"ו ע"א) זה מה שהראוני מן השמים ודברים פשוטים הם: