שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/ער
ענין ער:
עוד שאלת בענין שומרת יבם דע כי שומרת יבם אם הניח בעלה נכסים אע"פ שהאח המיבם הוא יורש אותו דבר תורה אבל שעבוד כתובתה בין בעיקר כתובה בין בנדוניא ותוספת היא קודמ' לירושתו. ואם כנסה. הנכסים הם משועבדים כלם לה. ואין נכסי היבם משועבדים לה כלל. שהרי אשה הקנו לו מן השמים ואם נשתדפו נכסי המת אחר שיבם אותה אין לה על היבם כלום. שאין שעבוד אחיו המת חל על נכסיו כלל. אלא שאסור לשהות עמה אפילו שעה אחת בלא כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה והויא בעילתו בעילת זנות. ואם רוצה לגרשה אין לה עליו כלום ואם רוצה לקיימה כותב לה מנה כדין אלמנה. וכן אם לא הניח אחיו נכסים ורוצה ליבמה חייב לכתוב לה כתובה מנה ואין לה עליו כלום ממה שהי' לה על בעלה הראשון שאין מן הדין שישתעבדו נכסי זה שהקנו לו מן השמי' מפני מה שהי' חייב לה אחיו המת. וזהו שאמרו בגמרא (יבמות ל"ט ע"א) כתובתה על בעלה הראשון ואי לית לה מראשון כגון שאין לו נכסים תקינו לה רבנן משני כלומר מנה כדין אלמנה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. ואם היבם רוצה לשעבד נכסיו בכל מה שהיה לה על אחיו מה שעשה עשוי שהרי שנינו (כתובו' נ"ד ע"ב) אם רצה להוסיף אפילו מאה מנה מוסיף. ולענין נסח כתובה אין לשנות ממה שכתבו הגאונים ז"ל וכן נהגו כל ישראל. ודע כי יבם אחד במקומנו זה כשכנס יבמתו רצה לשנות בכתובתה איך החתן לפי שהיה בחור ושאל את פי והייתי מסכים עמו לפי שאין בתוספת זה שום קפידא אבל הה"ר יצחק בר ששת ז"ל לא הסכים בזה לשנות כלל אלא כמו שהוא כתוב בנסח הראשונים וכן הסכמנו וכן עשו: