שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/ז
שאלה ז:
עוד שאלת ארוס וארוסתו שבאו ממדינה אחרת אם נאמנים כשמודים זה לזה לברך להם ברכת נשואין או אם צריכים שיבאו אחרים ויעידו באירוסין וכן עידי אירוסין אם צריכים שיהיו עומדים בשעת נשואין לחתום בכתובה או אם יכולין אחרים לחתום ושלא יהא צריך לחזור אחר עידי אירוסין.
תשובה: מברכין להם ברכת נשואין בלא עדי אירוסין כיון שנכנסו בעיר בחזקת ארוס וארוסתו ולא מצינו שיהא צריך לראיה על האירוסין אלא לענין יוחסין בלבד הוא שצריך להביא ראיה וכן לענין קדשי הגבול אבל לענין להחזיקה א"א בחזקה בלחוד סגי כדאי' בפ' עשרה יוחסין (פ' עא) והבא עליה נסקל ונחנק בחזקת אא כדאי' התם (שם) וכ"ש שלענין ברכת נשואין אינו צריך להביא ראיה על האירוסין ומברכין להם ברכת נשואין אפי' ביום שנכנסו שכיון שבידו לארסה עכשיו מה לו לשקר ולומר ארוסתי היא ואפי' באומר גרשתי את אשתי איכא מד בפ' יש נוחלין (קלד ב') דנאמן הואיל ובידו לגרשה כ"ש באומר קדשתיה שהוא נאמן דמה לו לשקר אם אינה מקודשת יקדשנה עכשו אע"ג דבאו' גרשתיה אסיקנא התם זיל חוש לה ולא דיינינן לה כפנויה שאני התם דאיכא למיחש שמא בגט פסול גרשה או שמא נתכוון לקלקל' אבל באומר קדשתיה אין לחוש כלל שהרי נאמן לשוויה א"א אפי' להמית הבא עלה כיון שהוחזקה אא על פיו ולענין יוחסין וקדשי הגבול דוקא הוא דבעי' ראיה כדאיתא בפ' עשרה יוחסין (שם) וככ כל הפוסקים ז"ל. ועדי כתובה א"צ שיהיו עידי אירוסין אפי' הם כאן כ"ש אם אינם כאן שא"צ לחזור אחריה' שכל א' מהאירוסין והנשואין עדו' בפני עצמה היא ואפי' בעידי חזקה אם שנים העידו בשנה ראשונה ושני' בשנה שנייה ושנים בשנה ג' מצטרפין. אע"פ שהכל היא עדו' אחת ואפי' ג' אחין ואחד מצטרף עמהם כדאית' בפ' חזקת (נ"ו ע"א וע"ב) ולא דמי לשנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרי' אחת בכרסא כמו שהאריכו בזה הרי"ף ז"ל וזולתו מהאחרונים ז"ל ולא עוד אלא אפי' לר' עקיבא דפסיל בשני חזקה דס"ל דהוי חצי דבר (שם) ודאי מודה בנדון דידן לפי שהאירוסין דבר א' לשוויה אא ועדו' כתובה דבר אחר לחייב ממון ואין צריכין צרוף והוה זה כשנים אומרים ג' שנים אכל שדה זו ושנים או ג' שנים אכל שדה אחרת דליכא מ"ד דבעי' שיהיו הראשונים הם האחרונים ובפ' מרובה (ע' ע"ב) אמרו דמודה רע"ק דשנים אומרים בפנינו קדש ושני' אומ' בפנינו בעל כיון דעידי קדושין אינן צריכין לעידי ביאה לאו חצי דבר הוא ודומה זה לשנים אומרים בפנינו אמרה וב' אומרים בפנינו קבל וקרע כדאי' בפ' התקבל (ס"ג ע"ב) ומדאמרי' התם (שם) ראשונים הם אחרוני' משמע שאין מנהגן בכך שהוצרכו לומר ואפש' כשהאירוסין וחתימת הכתוב' נעשים כאחת הוא טוב שיהיו עדי האירוסין עידי הכתובה ויש לדמו' זה לרפתא דערובא בשבתא דמברכין עליה המוציא משום דכיון דאתעבידא ביה חדא מצוה נעביד ביה מצוה אחריתי (ברכו' לט ע"ב) הכא נמי כיון דאתעבידא בהו חדא מצוה נעביד בהו מצוה אחריתי וזה למצוה מן המובחר אבל חיובא ליכא אפילו בכה"ג כ"ש כשלא נעשו האירוסין והנשואין כאחת שאין מטריחין העדים לבא וגם אין אנו טורחין לחזר אחריהם וכיון ששניהם מודים הם באירוסין א"צ לחזור ולקדש פעם אחר':