שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קלח
שאלה קלח:
שאלה ראובן הוא מקבל פרס מהקהל מפני שהוא חבר עיר ומפני ריב ומצה שהיה לו עם שמעון שהוא אחד מיחידי הקהל קפץ ונדר הנאה ממנו וגם שמעון שמח על נדרו וקפץ הוא ג"כ והדירו הנאה מנכסיו.
עתה ממוני הקהל תובעים לשמעון מה שמוטל עליו לפרוע בפרס ראובן ופרס אחרי' ג"כ שנוטלים פרס מהקהל ושמעון טוען מסתפינא מאיסורא ולא אתן אלא לפי חשבון ממה שהקהל נותנים לאותם אחרים כי אני אסרתי לו הנאת נכסי והוא אסר עצמו בהנאת נכסי וממוני והקהל טוענין תן לנו מה שהטלנו עליך ואנחנו נפרע ממעותיך לאותם אחרי' וראובן לא יהנה מנכסיך בהערמה זו ושמעון טוען כי בפרס האחרים לא יתחייב כל כך ואם יחייבוהו כל זה הסך בפרס האחרים לבדם היו גוזלים אותו על כן הערמה זו אינה מועילה כי הדבר ניכר כי בשביל פרס ראובן הוא פורע כל אותו הסך ואינו יוצא מידי איסור וע"ז נפל המחלוקת ביניהם:
תשובה: אין מקום ספק בנדון הזה שאסור לשמעון לתת יותר ממה שהיו הפוסקים פוסקים אותו בפרס אותם האחרים לפי ראות עיני הממונים וכפי מה שהוא נהוג ביניהם בשאר פסקים דודאי כיון שהדבר ניכר שאך בשביל פרס ראובן הטילו עליו כל אותו הסך הרי הוא משותף עם הצבור באותן מעות שנותנים לראובן ומטי ליה הנאה משמעון וזה מוכרע ממקומו וטענת הממונים שאומרים מעותיך אנו נותנים לאותם אחרים אינה מספקת כ"ז שלא חלקו המעות וייחדו מעות שמעון דהויא לה הא מילתא כחצר השותפין דאית לה דין חלוקה דדברי הכל אסור לאחד מן השוק המודר באחד מהם הנאה ליכנס לתוכו וכדמסיק ריש פ' השותפין בנדרים (מ"ו ע"א) ומעות ודאי יש להם דין חלוקה א"כ כ"ז שלא ייחדו המעות של שמעון הרי הוא שותף בכלם ואין ראובן יכול לומר משל אחרים אני נוטל כמו שאינו יכול לומר בחצר דאית בה דין חלוקה לתוך של חבירך אני נכנס ולא עוד אלא אפי' ייחדו מעות שמעון אין ייחדו זה מוציאן מידי איסור דחלוקה זו לא חלוקה היא שהרי מ"מ אם נאנסו או נגנבו המעות המיוחדין לפרס ראובן כל הקהל הוא חייב באחריותן ומסתמא אף שמעון הוא חייב באחריותן שהקהל לא פטרו אותו מזה וכיון שכן עדיין הוא שותף בהם שמא תאמר ללמוד מכאן ואילך אל הקהל שיפטרו שמעון מאחריות המעות המיוחדים לראובן אחר חלוקה זו כדי שיצאו המדיר והמודר מידי איסור. זה א"א אין אומרים לו לאדם עמוד וחטא כדי שלא יחטא חבירך כדאיתא בפ"ק דשבת (ד' ע"א) ובודאי שאם יפטרו הקהל לשמעון מאחריות פרס ראובן יבא לידי איסור גזלה לפרוע חובם בפרס האחרים בממון שמעון ועוד דלכתחלה אין מערימין באיסורי תורה דדוקא הערמה בדרבנן וצורבא מרבנן התירו ובפ' תולין בשבת (קל"ט ע"ב) אבל הערמה באיסורי תורה לכולי עלמא לא אשכחן ואדרבא מצינו שהחמירו במערים יותר מן המזיד כדאי' (בפ"ק) [בפ"ב] די"ט (י"ז ע"ב). שמא יאמרו הממונים ליהוי שמעון אנוס שהרי לא ברצונו הוא נותן ובכפיה מהקהל הוא נותן זה אינו כלום דמ"מ ראובן יש לו להפריש עצמו מן האיסור. כי גם הוא נאסר מפני נדרו ומפני נדר שמעון ועוד שאין רשות לקהל לכופו ע"ז דלאו ברשיעי ח"ו עסיקינן ואף אם ברצונו היה נותן שמעון היו מצווין להפרישו וכ"ש שאינן רשאין לשאת ולתת ביד דאע"ג דליכא משום ולפ"ע אלא בדקאי בתרי עברי נהרא כדאיתא (בפ"ב) [בפ"ק] דע"ז (ו' ע"ב) מ"מ אסור לסייע בידי עוברי עבירה ואף מצווין להפרישם כ"ש שאין לכופם לעשות איסור חלילה. וכבר בארתי שא"א בלא איסור. ואפשר הי' לומר שכיון שיש רשות לטובי העיר לשעבד נכסי אנשי העיר בכיוצא בזה ואין רשות ליחיד מהם לסתור דבריהם א"כ זה אינו רשאי לפטור עצמו משעבודן ואין הנדר חל. זה אינו כלום חדא שאין זה מוציא מידי איסור לראובן דכיון שהוא אסר הנאת שמעון עליו היאך יקבלו הנאה מנכסיו בשתוף אחרים ועוד מאן לימא לן שאין שמעון יכול לאסור נכסיו על ראובן כל היכא דמחוסר גוביאנא תדע דהא קי"ל כרב יהודה דאמר הדין עמה בפ' אלמנה לכ"ג (ס"ו ע"ב) ואפ"ה קאמר רבה (שם) בההיא אצטלא דמילתא דפרסוה יתמי אמותנא קנייה מיתנ' וחל עליה איסורא כיון דמחוסר גוביאנא הוא הכא נמי חל עליה איסור נדר כיון דמחוסר גוביאנא ואע"ג דבבעל חוב דידיה אפשר דלא מצי אסר כ"ז שלא הניח מנכסיו כדי לגבות חובו הכא שאני שהרי יכול ראובן ליטול פרס שלו משאר הקהל. אלא שיש מקום עיון בענין קונמות אי מפקיעין מידי שעבוד בכל ענין. ואינו ענין במקום זה דמ"מ שמעון רשאי הוא למכור ולתת נכסיו למי שאינו מקהל זה ואין הקהל מעכב על ידו וכיון שכן אף הוא יכול לאסור נכסיו מכאן ולהבא לראובן המקבל פרס מהקהל. הנה נתבאר שאין בטענות הממונים ממש לחייב שמעון כלל אפי' בהערמה ואם יש בטענתם עיקר לפטור עצמו מחיוב הפרס כנגד מה שהי' חייב שמעון קודם הנדר שהם יכולין לומר לראובן אתה הפסדת את עצמך שאין ראובן יכול לחוב לאחרים בנדרו והם דעתם הוא מסתמא שיגבו הפרס מכל היחידים ואם בנכסי שמעון אריא רביע עליהו מפני הנדר מה יוכלו לעשות איהו הוא דאפסיד אנפשים הילכך בשום צד בעולם א"א לגבות משמעון דבר שהוא ניכר שבשביל פרס ראובן גבו אותו ממנו ממה נפשך או מפני איסור המדיר והמודר או מפני איסור גזלה ועוות הדין לצבור ולממונים ואין ספק בדבר. אבל מה שיש בו מקום עיון הוא היכא דפטרו שמעון מחיוב ראובן ולא גבו ממנו אלא כדי מה שהוא מחוייב לפרס האחרים דמסתברא לי שאפי' בזה יש איסור שהרי מעות שמעון מעורבין במעות שאר הקהל ואפי' לא נתערבו שם אלא כמות שהם נתנום הממונים בפרס האחרים מ"מ חיוב אחריות יש שאם נאנסו המעות שנתיחדו לראובן אף שמעון חייב באחריותן כ"ז שלא פטרוהו הצבור בפירוש והרי הוא שותף עמהם א"כ הרי איסור מעורב עם היתר והכל אסור ואע"ג דאסכימו רבואת' ז"ל דיבש ביבש חד בתרי בטל ואפי' איסור' דרבנן ליכ' הכא אסור מטעם דבר שיש לו מתירין דאפי' באלף לא בטיל. ואע"ג דכתבי קמאי ז"ל שלא אמרו דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל אלא כשהמתיר בא מאליו כביצה שנולד בי"ט. הכא כיון שהמעש' תלוי בידו ומצו' עליה לאתשולי עלייהו כדר' נתן כדאי' בפ' הנודר מן הירק (נדרי' נ"ט ע"א) הוו דבר שיש לו מתירין כהקדש וכדתני' (שם נ"ח ע"א) ר"ש אומר כ"ד שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש וחדש לא נתנו בו חכמים שיעור וכיון שכן היאך יהנה ראובן מן האיסור מעורב שלא נתבטל שלא תאמר ה"מ היכא שלא הוציאו מאותם מעות המעורבים אלא בפרס ראובן אבל מכיון שחלקו אותם ונתנו חלק א' לראובן וחלק א' לאחרים אני אומר מן ההיתר לקח ראובן ואיסור נשאר בחלק אחרים הא ליתה דלא אמרי' שאני אומר אלא באיסורין דרבנן אבל באיהורי תורה לא כדאי' בפסחים (מ"ד ע"א) וביבמות (פ"ב ע"א) ונדרים איסורי תורה נינהו ואפי' ברירה לא אמרי' דהא קי"ל דבדאורייתא לא אמרי' ברירה כמ"ש המפרשי' ז"ל ואע"ג דתניא בעירובין (ל"ז ע"א ע"ש) שתי נשים שלקחו קניהם בשותפות או שנתנו דמי קניהם לכהן לאיזו שירצה כהן מקריב עולה לאיזו שירצה כהן מקריב חטאת דמשמע מהכא דאמרי' ברירה ואפי' בדאורייתא במעות מעורבין הא אוקמיה רבא התם בשהתנו וכדאיתא התם (שם) ומשמע ודאי דאי בדאורייתא לא אמרי' יש ברירה כשנתערבו המעו' ולא התנו אינן יכולין להקריב והכא נמי כ"ז שהמעות נתערבו אין היתר לראובן ליטול מהם כלל וליהנות בהם אע"פ שהוציאו מהם הוצאות אחרות משום דלא אמרינן ברירה וכ"ש שלעולם הם שותפים בכל המעות מפני חיוב האחריות זהו מה שיש לספק אפי' כשתמצא לומר שאין חיוב פרס ראובן מוטל על שמעון אלא שיש בזה צד היתר מכאן ואילך בשלא יתערבו מעות שמעון עם מעות הצבור ושיפטרו הצבור שמעון מאחריות המעות שנתיחדו לפרס ראובן כדי שלא יהי' משותף עמהם כלל ושלא יטילו עליו בשביל פרס האחרים דבר שיהי' ניכר שבשביל פרס ראובן ג"כ הם גובים ממנו: