שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קלד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ענין קלד: בפרק שתי הלחם (צ"ו ע"א) שנינו שתי הלחם ארכה ז' ורחבה ד' וקרנותי' ארבע אצבעו' לחם הפנים אורכו עשרה ורחבו חמשה וקרנותיו שבע אצבעו'. רבי יהודה אומר סימן שלא תטעה זד"ד יה"ז בן זומא אומר ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד לחם פנים שיהו לו פנים הרבה עכ"ל המשנה. וכ' ה"ר לוי בן גרשום בפי' התורה שלו בפרשת תרומה שהרמב"ם ז"ל פי' קרנותיו עביו ותמה עליו בזה והוכיח בראיו' ברורו' שא"א שיהי' שיעורו כ"כ ולמד זה ממסורת רז"ל שאמרו שאמה על אמה ברום ג' אמו' מחזיק ארבעים סאה ולמדו מזה כל שיעוריהם ומזה יצא להם דאצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע הוא רביעי' של תורה שהיא ביצה ומחצה כדאיתא בע"פ (ק"ט ע"א) ויפה כוון בזה אבל אני תמה אם אמרו הרמב"ם ז"ל שא"א שיטעה בדבר שאפי' תינוקו' שב"ר יודעים אותו ומי הוא הבקי בשיעורין יותר ממנו והרי הוא בעצמו למד שיעור חלה מאותם שיעורין כמ"ש בה' חלה (פ"ו הט"ו) ולא מצאתי בנוסחאו' כתוב עביו. אבל בפ"ה מהל' תמידין כ' וקרנותיו שבע ובנוסחא אחרת ורומ' שבע שמא נוסחא משובשת נזדמנה לו לה"ר לוי ז"ל והוא ז"ל פירש וקרנותיו שבע כי החלה לא היתה בעלת ד' צלעות בשלמו' אבל היתה בעלת שמנה ארבע צלעו' לצד החלה וארבע צלעו' לצד הזויו' באלכסון והם אשר קראם קרנו' ואורך כל קרן מהם היה שבע אצבעו' וז"ש בן זומא שיהא לו פנים הרבה שהיו לו י"ח שטחי' ד' שטחים בתושבת החלה ושבעה שטחי' בכל אחת משתי דפנותיו זהו תורף דבריו ופירושם שאחר שהיו עושים החלה ארכה י' ורחבה חמשה היו מחתכין בכל קרן מד' קרנותיה באלכסון מעט מהבצק כשיעור חמש אצבעו' בארך וחמש ברחב שלא ישאר הקרן מחודד וישאר רחב אותו קרן ז' אצבעו' כמסור' רז"ל (עירובין ע"ו ע"ב) דכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונ' וכשכופל הדפנות לעשו' החלה כמין תיבה פרוצה היו לה י"ח שטחים והם שקראם בן זומא פנים כיצד תושבת החלה ד' שטחים תחתית החלה המונח על הקנים א' ועליונו שהוא בפנים מהחלה הרי שנים ושני צדי התושבת שהיה לה עובי קרוב לאצבע הרי כאן ד' ובכל דופן ז' כיצד אחד חוץ לחלה ואחד שכנגדו בפנים מן החלה ושני צדדים בעובי הדופן הרי כאן ד' ובכל דופן ז' כיצד אחד חוץ לחלה וא' שכנגד' בפנים מן החלה ושני צדדים בעובי הדופן הרי כאן ד' ועובי החלה לצד העליון שבה הרי כאן חמשה וקרן מכאן וקרן מכאן שחתכנו אותו שם כשיעור ז' אצבעו' הרי כאן ז' שטחים לכל דופן בין כלם י"ח שטחים זהו פי' דבריו. ואין פירושו נכון אצלי שלא מצינו בלשון חז"ל שיהיה הקרן אלא הדבר החד שאין לו רוחב כלל ואם נתרחב שם יצא מכלל קרן הרי מצינו (מנחו' ל"ז ע"ב) לענין ציצית שאם נחתכו הקרנו' עה"ד שפי' ה"ר לוי ז"ל בלחם הפני' קורין אותה בעלת ח' וכשאינו נחתך אלא נשאר כמות שהוא קורין אותו קרן [כמו] הטיל על הקרן וגו' (שם מ"ב ע"א) ואלו כדבריו הי' להם לומר ואלכסון קרנותיו או רוחב קרנותיו או לשון אחר שיפרש אותם קרנות אינן כשאר קרנו' ועוד מה יופי יש בזויו' המחותכו' הקרנו' ונשארו' פגומו' לשם והיכן מצינו כיוצא בזה. אבל הפי' הנכון בזה הוא מה שפי' רש"י ז"ל שם שפי' שהיו מדביקין בצק לכל זוית כעין קרני' וארך הקרן ז' אצבעו' עכ"ל. והוא הפי' הנכון שהוא דומה לקרנו' המזבח והוא יתרון ולא חסרון והוא נאה ללחם שיהא כמגדל בנוי לתלפיו' ולענין ריבוי השטחי' ג"כ שיהיו לו פנים הרבה יותר [פנים] יש לזה הפי' מהפירוש האחר כי בפי' האחר לא הרוחנו כי אם שטח א' בכל קרן ובזה הפי' הרוחנו שני שטחי' בכל קרן אחד בגג הקרן וא' בגובה לצד פנימית הדופן בין שתי הקרנו'. ועיינתי בגמ' ומצאתי ראיה לפירש"י ז"ל דגרסינן התם (שם) א"ר יוחנן לדברי האומר טפחי' ומחצה קופל נמצא שלחן מקדש ט"ו טפחי' לדברי האומר טפחים קופל נמצא שולחן מקדש י"ב טפחים פי' מקדש כיון שהגיע הלחם תוך ט"ו טפחים נתקדש להפסל ביוצא ולן וטמא כאלו לא נח ע"ג השולחן ואקשינן והא איכא קנים ופרקי' קני' שקוע משקע להו ומתמהי' מאי טעמ' משום איעפושי לחם סוף סוף קא מעפש לחם ומהדרי' דמגבה להו פורתא ומקשי' והאיכא ההוא פורת' ופרקי' כיון דלא הוי טפח לא חשיב ליה. תו קשיא והאיכא קרנות ופרקי' קרנות לגויה דלחם כייף להו ולחם עלייהו הוה מונח והשתא אם כפי' ה"ר לוי ז"ל מאי קושי' איכא לר' יוחנן מקרנו' שהרי אין הקרנו' לדבריו מוסיפין בגובה כלל שנתקשה מזה לר' יוחנן שאמר שגבהו של שלחן ט"ו או י"ב ולדעת רש"י ז"ל א"ש שהרי אותו קרן מוסיף בגבה הלחם טפח ושלש אצבעו' בין שש חלות עשרה טפחי' וב' אצבעו' וע"ז הוצרכו לתרץ בגמר' לקיים דברי רבי יוחנן שאותן קרנות לא היו בולטין וזקופין למעל' אלא כפופין היו לתוך הלחם ולא היו מוסיפין בגובה ויראה לפי זה התירוץ שאין אותן הקרנו' עשויין לנוי אלא כדי להוסיף פני' כדברי בן זומא לחם פני' שיהיו לו פני' [הרבה] שעכשיו יש לכל חלה ד' שטחים ד' בתושבת החלה וחמשה בכל דופן שהי' קופל בשתי דפנות עשרה הרי י"ד ובכל קרן הכפוף לצד פני' ה' לד' קרנו' עשרי'. אם היו הקרנות רחוקים מעט מקצוות הקפילה הרי ל"ד ואלו הם הפנים שיש לו. ופי' פני' יש לו ב' פנים בפרש"י הא' כפשוטו והא' לשון זויות והגירסא היא פיני' כמו שער הפנים וזאת היא הגירסא בנוסחאות מדוקדקו' בגמרא צרפתית ובמשניו' של שיתא סדרי פיני' ביו"ד אחר הפ"א אע"פ שאין דרך הלשון לתת שם יו"ד עשו כן להבדיל בינו ובין פני' זהו פי' הנכון בזה. ואע"פ שה"ר לוי ז"ל אדם גדול וחשוב וקרוב לנו האיש כי זקנו הרב ר' לוי הכהן ז"ל היה זקנו של אדוני זקני ז"ל ר"י דילשפילש והיו קורין לו בונגואה דמורו ע"ש הכפר שהיה מלוה בו. (הג"ה. אמ"ה ספר לי א"א ז"ל בשם דודי הרב רבי אהרן ז"ל כי ר' יהודה זה היה לו בן ושמו צמח ואחותו היתה אמו של החכם רבי צמח אביו של בעל המחבר ז"ל כי קרא שמו צמח על שם אחיה רבי צמח וע"ש הם נקראי' משפחת הרב בעל הספר צמח ויצאו מפרובונצא לאלגזאייר שנת על אדום אשליך נעלי והם חכמי הסנה הידועים בעיר אלגזאייר ומתו על קדוש השם כך שמעתי ממנו). וגם הרב ר' לוי ז"ל היה בעל אחותו של אדוני זקני ז"ל אעפ"כ איני נושא פנים בתורה והאמת יותר קרובנו ובאמת שלא ראה פי' רש"י ז"ל בזה שאם ראה אותו לא היה מפרש אלא כפירושו. ובנסים שנעשו בבית המקדש אחד מהם נעשה בלחם הפנים. ויש נוסחאות קדומות שהנס הוא שלא נכפפו קרנותיו כמו שכתבתי בפירוש אבות בפ' בעשרה מאמרות והרי זה מבואר ועדיין אני חוזר ללמוד זכות על הרמב"ם ז"ל גם כי תהיה הנוסחא הבדיקה שלו עביו כמ"ש עליו הר"ל ז"ל ואומר כי לא היתה כוונת רבינו ז"ל לומר שהמשנה נותנת שיעור לעובי הלחם כי א"א בזה שאין כל הסלתות שוות ולא כל העצים שוים ולא כל השיפות והבעיטות שוות ולא כל הכחו' שוות והאיך אפשר לכוין בזה השיעור ועוד כי הוא רחק מאד מן השיעור האמיתי כמו שהוכיח זה ה"ר לוי ז"ל והאמת כדבריו. וליכא למימר בכל כי הא לא דק ומ"ש במס' ביצה (כ"ב ע"ב) ובמס' פסחים (ל"ז ע"א) שכן מצינו בלחם הפנים עביו טפח כבר פירש רש"י ז"ל עובי דפנותיו כלומר כי הלחם היה דק בפני' ובשפתי דפנותיו היו עושין בעובי טפח אבל לתת שיעור לכלו שיהי' לו עובי זה שוה א"א כלל. אבל נ"ל שהרמב"ם ז"ל פי' מה שהעלו בגמ' קרנות לגוייהו דלחם כייף להו שמאחר שעשו החלה שטוחה ארכ' י' ורחב' ה' היו קופלין לצד הרחב תחלה בארך ז' אצבעו ואותן ז' אצבעו' היו יתר על העשרה טפחים של ארכה והיתה החלה עכשו ארכה עשרה ורחבה חמשה וגבהה ז' אצבעות וזהו סימן יה"ז ואח"כ היו קופלין מהאורך ב' טפחים מכאן וב' טפחי' מכאן לדברי ר"מ כדאית' התם ואותם שבע אצבעות שהיו גבוהות קודם הקפילה הם עכשו כפופות לצד פנים כדי שלא יוסיפו בגובה השלחן כדאיתא התם וכדכתיבנא וקרוין קרנות בלשון משנ' שהם בולטין כקרן והרמב"ם ז"ל קראם בלשונו עובי לפי שהם לצד פנים ועל אותם קרנות הוא שאמר עביו של לחם שבע אצבעות לא שתהיה כל החלה עביה ז' אצבעות שא"כ יקשה ג"כ על זה מ"ש עביו של לחם הפנים טפח כמו שכתבתי שהם ד' אצבעות אלא ודאי על אותם קרנות הכפופים לפנים אומר הרב ז"ל עביו ז' אצבעות וכשאמרו בגמ' עביו טפח אמרו זה על עובי דפנות הלחם כדפי' רש"י ז"ל אבל החלה עצמה לא נתנו שיעור חכמי' ולא הרב ז"ל בעביה ונראה ראיה שזהו דעת רבינו בזה שהוא כ' בה' תמידין ומוספין בפ"ז בענין שתי הלחם ארך כל כל החלה ז' טפחים ורחבה ד' טפחים וגבהה ד' אצבעו' עכ"ל הנה שבכאן לא כ' עביה כמ"ש בלחם הפני' לפי שהקרנו' של שתי הלחם לא היו כפופין לצד פני' שהרי לא היו קופלין בהם כלל אלא שהיו מגביהין ד' אצבעו' כמו שהיו מגביהין בלחם הפנים ז' ונשארין כן ונקרא אותו גבוה בלשון משנה קרן וקראו הוא גובה והרי זה מפורש והנה למדנו עליו זכות. והשיכותי מעליו את תלונו' ה"ר לוי ז"ל דכי שכיבנ' נפיק רבינו משה ז"ל לאנפאי דמתריצנ' שמעתי' אליבא דהלכת'. אבל עדין יש תמיהה לכל אחד מהפירושי' למה היו צריכים בשתי הלחם לעשות קרנות שהרי אין לנו קרנו' בלחם הפני' אלא ממדרש בן זומא לחם פנים שיהיו לו פנים ובשתי הלחם דליכא פני' מנא תיתי ושמא איכא במכילתא דרשא אחריתי בשתי הלחם כמו בלחם הפנים או ילפי לה בגזרה שוה דלחם לחם:

זאת היא צורת לחם הפנים לפרש"י ז"ל ומכאן יצא: וזאת היא צורתו לפי' ה"ר המנהג לעשות לחם בעצרת בצורה כזו כוו לוי בן גרשום זלה"ה וסימנך שלא תטעה מי מוסיף בקרנו' ומי מחסר. ספרא בצירא. תנא תוספאה (ע"ז ט' ע"ב). ספרא הוא הרלב"ג ז"ל שלא פירש אלא ספר התורה. תנא הוא רש"י שפירש גם המשניות ע"כ: