שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/נ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן נ[עריכה]
ענין נ:
עוד כתב ז"ל שהה"ר יצחק נר"ו הנז' דבר על ספרי תורה שמצא רגל הקו"ף דבוקה ואמר שימחק הדבוק וספר לנו דקדוק אחר שהיה להם בארצם והראה לנו בפ' הבונה (ק"ד ע"א) שמסייעם בזה ואנחנו עייננו בספר הרמב"ם ז"ל וראינו שלא הזכיר כלל ענין הקו"ף וכן עייננו בחבורי' אחרים ולא ראינו שהזכירו כלל כי אם להאריך רגל הקו"ף שלא תהא נראית כה"א ומפני שראינו אבותינו הקדמונים שעברו על אלו הספרים גם כל גלילו' שלנו כמו קהל תו"נס ותרא"בלוס יצ"ו שלא דקדקו בזה וגם ראינו שאין הדבר פוסל אפילו לפי דבריו נתקשה לנו הדבר מאד עכ"ל:
ודאי שכן כתבו המפרשים ז"ל שצריך להפריד רגל הקוף כדמוכחא ההיא דפ' הבונה (שם) דקא יהיב טעמא התם אמאי תליא כרעיה דקוף ופירש"י ז"ל שאינה נדבקת עם גגה וכן באלפא בית"א דרבי עקיבא אמר ומפני מה רגלו של קוף פסוקי מגגו וכו' וכ"כ הרמב"ן ז"ל והבאים אחריו ז"ל ולמד הרמב"ן ז"ל לרגלו של תי"ו שצריך להיות דבוק לגגו כחי"ת ולא נפרד כה"א מדלא יהיב טעמא התם לתלייתו כדיהיב לרגלו של קי"ף ודאי לפי דעת זו אפילו בדיעבד פסול שלא נאמר בזה שלכתחלה צריך לעשות כן ואם לא עשה כן כשר שהטעם אינו אלא מפני שהיא אות או אינה אות ואם אינה אות אפי' בדיעבד פסול ולא עדיף מקוצו של יו"ד שהוא מעכב כדאיתא בפרק הקומץ רבה (כ"ט ע"א) וכ"כ הרמב"ן ז"ל בחדושיו בפרק הבונה שאם שינה צורת האותיו' פסול והפסיד הכל. ומה שאמרת שהרמ"בם ז"ל לא הזכיר זה אין זה מחזיק מנהגכם דלא ראינוה אינה ראיה ואין אומרים למי שלא ראה את החדש שיבא ויעיד אלא למי שראה את החדש. ומה שאמרת והבאת ראיה מחבורים אחרים אינה ראיה לדבריך כלל אבל הוא יותר קרוב להיות ראי' להפך מסברתך שכיון שאמרו שצריך להאריך לרגל הקו"ף שלא תדמה לה"א ולא קאמר שתדמה לחי"ת מכלל שצריך שתהיה נפרדת כרגל הה"א. אבל מה שאמרת שבכל גלילותיכם אינן נזהרין בזה יש לדון. כתב הרמב"ם ז"ל בפרק א' מהל' תפילין כל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרות' פסולה לפיכך צריך ליזהר בצורת האותיו' שלא תדמה היו"ד לוא"ו ולא וא"ו ליו"ד ולא בי"ת לכ"ף ולא כ"ף לבי"ת ולא דל"ת לרי"ש וכן כל כיוצא בזה עד שירוץ כל הקורא בהן עכ"ל. נראה מפשט דבריו שאין האות נפסלת אלא כשהיא דומה לצורת אות אחרת בענין שתינוק דלא חכים ולא טפש קורא אותה כצורת האות האחרת אבל אם לא נשתנית האות לצורת האחרת אינה נפסלת אעפ"י שהיא אינה נכתבת כהלכתה ולפ"ז אם לא הפריד רגל הקו"ף אע"פ שצריך להפרידה כשרה וה"ה לפי זה אם הפריד רגל הא"לף או ראשה מאמצעה וכן נמי תוך העי"ן והש"ין והפ"א אם הפרידן מאמצען כשרים כיון שהתינוק יכול לקרותן שכיון שתלה הפסול בקריאת תינוק לצורת אות אחרת וכן אנו צריכין לומר לפי זה. וא"ת והרי קוצו של יו"ד מעכב אע"פ שתינוק קורא אותה יו"ד אפשר שהוא אינו מפרש קוצו של יו"ד אותו תג קטן שבראשו כמו שמפרש ר"ת ז"ל אבל הוא מפרשו כרש"י ז"ל שהוא רגל היו"ד ומש"ה מעכב לפי שהתינוק יחשוב שהיא נקודה ולא יקראנה יו"ד. ונראה שהוא מפרש הא דתני בפ' הבונה (ק"ג ע"ב) וכתבתם שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב אלפי"ן עייני"ן וכו' בכלל ופרט שאין בכלל אלא מה שבפרט וכל פסול צורת האותיות שהוא משום כתיבה שאינה המה קתני בההיא ברייתא ואין להוסיף עליהם ואותן פסולין הן שנשתנו האותיות לצורות אחרות אבל אם בעצמן נשתנו שהתינוק לא יפסיד קריאתן לא מפסלי בהכי ואע"ג דהת' תני כפופין פשוטין פשוטין כפופין והתם לא נשתנית האות לצורת אות אחרת שאני התם דלאו משום כתיבה שאינה תמה מפסלי אלא דכיון דהלכה למשה מסיני היא שיהיו כפופין באמצע ופשוטין לבסוף וכדאיתא בפ"ק דמגלה (ג' ע"א) ואיהו שינה הדבר ראוי הוא שיפסל ס"ת בכך וכעין פתוח' סתומה סתומ' פתוחה (וכתבת כשר') [וכתיב' השיר'] כדאית' התם אבל בענין אחר לא. ואין זה נכון כלל שלא הוזכר בגמ' תינוק דלא חכם ולא טפש אלא כשצורת האות נעשית כהלכתה וענין אחר גורם להפסידה כגון נקב בההיא אמרי' זיל אייתי תינוק לא חכים ולא טפש וכו' כדאיתא התם בפ' הקומץ רבה (כ"ט ע"ב) אבל אם האות לא נעשית כתקנה אע"פ שהתינוק קורא אותה אינה כשרה וזה לא הוצרך להזכיר בברייתא ומנין לו לרבינו ז"ל להכשיר כך. ואולי נאמר בלמוד זכות דביקת רגל הקו"ף שמה שאמר בגמר' אמאי תליא כרעא דקו"ף אינו מכריחם לומר שאם איננה כן תהיה פסולה וזה מדרך סברא שהרי בודאי כל האותיות צריכות להיות דבוקות קצתן בקצתן שמפני כך היא אות אחת ולא שתים שכל חלקיה נדבקין זה בזה אא"כ יש הפרש בין דביקתה להפרדתה כחי"ת וה"א דהתם ודאי צריך להפריד הה"א שאין עושה אותה ה"א אלא אות' הפרד' וא"כ שאר אותיות אם הפרידן הפסידן והרי הן פסולות ולפ"ז הי' לנו לעולם להדביק רגל הקו"ף ולא להפרידה ואם הפרידה פסולה שאין לך בכל האותיות מי שדומה לה שנצטרך להפריד' כמו שהיא בה"א והיה לנו להדביקה לעולם כמו החי"ת והת"או ואנו רואין שאין הסופרים מדקדקין בכל זה אלא שלפעמים מפרידין אותה ואין הספר נפסל בכך. מפני זה שאלו מנין לנו רמז בזה שלא לפוסלה בהפר' והשיבו מה שהשיבו כדאיתא התם. ויצא לנו מזה הפי' שלהדביקה לכתחלה שפיר דמי ואם הפריד' אינ' נפסל' בכך מפני שיש בה אותו רמז לפתחי תשוב' לרשע ובזה נתקיי' מנהגכ':
וראיתי בתשובה אחת לאחד מהאחרונים ז"ל שכ' בהפרדת רגל הה"א אינו אלא למצוה לא לעכב ומוכח לה מדאמרי' בפ' הקומץ רבה (שם) חזינא להו לספרי דוקני דתלו לכרעיה דה"א וכו' מדקאמר דספרי דוקני עבדי הכי משמע דלאו עכובא הוא והא דאמרי' בפ' הבונה (ק"ג ע"ב) שלא נעשה ההי"ן חת"ין וכו' ואם יעשה כן יגנז קאי אכולהו אינך אבל בההי"ן חית"ין בדיעבד כשר כ"כ זה הרב בתשובתו ז"ל. ועוד י"ל לפי סברתו דההיא דההי"ן חיתי"ן ל"ק שאפשר לומר שכשרגל הה"א בראשו שאצל גגה הוא עב כאמצע של רגל והדביק' כחי"ת אפי' בדיעבד יגנז והיינו ההיא דפ' הבונה הה"ין חתי"ן וכו' אבל אם עשה ראשה משופה אע"פ שהדביקה אינה דומה לחי"ת וכשרה דלא מפסלא משום כתיב' שאינה תמה אלא דספרי דוקני תלו לה לרמוז פתחי תשובה לרשע כדאיתא בפ' הקומץ רבה (כ"ט ע"ב). ואם זה אמת מדרך הסברא אנו אומרים דכ"ש אם הדביק רגל הקו"ף שהוא כשר שהרי טעם תלייתן אחד הוא כדמפורש בגמ' ואית בקו"ף מילתא יתירתא למכשרה משא"כ בה"א שאין אות אחרת דומה לה כחי"ת אל ה"א. ועוד יש לי כמין ראי' שבימי רז"ל היו נוהגין להדביק רגל הקו"ף מדאמרי' בפרק גט פשוט (קס"ו ע"ב) בעי ר"פ קפל מלמעלה וספל מלמטה מאי חיישי' לזבוב או לא. ופירשוה הראשונים ז"ל כך מי חיישינן שלמטה היה כתוב קפל כמו מלמעלה אלא שהזבוב ישב על רגל הקו"ף ומחקו ונשאר ספל אבל אין לחוש בקפל הכתוב למעלה שספל היה אלא שהזבוב דרך הלוכו האריך רגל הסמ"ך ועשאו קו"ף שאין דרך הזבוב להוסיף דרך הלוכו ולהאריך האות אלא לחסר כן פירשוה לזו. והשתא אם אין רגל הקוף דבוק למעלה היכי חיישינן לזבוב לומר דקו"ף הות ושויתה סמ"ך והלא הסמ"ך סתומה היא כדאמרינן בפ' הבונה מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים ורגל הקוף פתוחה ואם סתמתה מכריחנו לומר דספל הוא ולא קפל וזבוב לא חסרה לרגלה של קוף. שא"ת אע"פ שסתומה היא ודרכה להיות פתוחה חיישינן דילמא קפל הוא וכי היכי דזבוב חסריה לרגליה דקוף הכי נמי אמשכיה ואדבקיה והא אמרת שאין דרך זבוב להמשיך אלא לחסר אלא ודאי משמע כיון דחיישינן דילמא זבוב חסריה לרגליה דקו"ף ושווייה סמך שאין בין הקוף והסמ"ך אלא אותו רגל לעכוב' ואם נסתמה למעלה כשרה ואף למטה אם נסתמה נראה מכאן דהויא כשרה ויסתייע מזה הרמב"ם ז"ל וכיון דתינוק דלא חכים ולא טפש קרי לה ק' אע"פ שנדבקה לא מפסל' אע"פ שמן הדין אין להדביק' למטה וכדמוכח בפ' הבונה אלא שאין ראיה כ"כ מכאן דשמא בשטרות לא קפדי אינשי בדקדוק צורת האותיות ואע"פ שכיוצא בו פוסל בס"ת אבל הועיל לנו כל זה להחזיר הדבר להלכה רופפת שאמרו בירושלמי דיבמות פ' אלמנה לכ"ג (ה"ג) (ופ"ק) [ופ"ה] ממס' מעשר שני (ה"ג) ופרק ז' ממסכ' פאה (ה"ו) אם הלכה רופפת היא בידך ראה היאך הצבור הוא נוהג ונהוג כמותן. וכיון שכל ס"ת שהם אצלכם ואצל גלילותיכם הם כך אין כח בידנו לפוסלם ולהטריחכם בתקונה בגרידת רגל הקו"ף ולחזור ולכתבה ואם היה אפשר כן בספרים אי אפשר לעשות כן בתפילין ומזוזות משום דתפילין ומזוזות בעי' שיהיו כתובין כסדרן כדאיתא במכילתא ואם אחר שהשלימם תקן אות שאינה אות הרי נכתבו בו שלא כסדרן ומשום ה"ט אמרי' במס' סופרי' וכן בירושלמי (מגילה פ"א ה"ט) תולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות וכן פסק הרי"ף ז"ל בה' מזוזה והרמב"ם ז"ל בפ' א' מהל' תפילין והטעם בזה הוא מפני שנכתבו שלא כסדרן. ויצא לנו מכל זה שאין עליכם אשמה אם לא פסלתם ספרי תורה שלכם ע"פ הה"ר יצחק בונא שתרוק נר"ו הנז' ואתם נקיים מה' ומישראל. ומיהו ראוי להרגיל הסופרים מכאן ואילך להפריד רגל הקו"ף שלא להכניס עצמן במחלוקות ומהיות טוב אל תקרא רע אבל לפסול כל מה שנכתב אין כח בידנו. איני צריך להזהירך להתנהג עם הה"ר יצחק בונא סתרוק הנז' לפי דרכו ואל תדקדק עמו ביותר מדאי ותהיה מעביר על מדותיך לכבוד התורה והזקנה ואם ת"ח נחש חגרהו על מתניך (שבת ס"ג ע"א) וכ"ש שהוא צריך ואם פעמים שלש תתרפס אליו ועודנו מחזיק במחלוק' אתה את נפשך הצלת. באמת לא ידענו כלל מענין מחלוקתכ' אלא מתוך כתביכ' ואין לתת עליכם עון אשר חטא מכל הדברים אשר אירעו ביניכם כן יהי' תמיד הדין עמכם ותהיו תמיד מן הנעלבין ואינם עולבין שומעין חרפתם ואינם משיבין. ודי למבין.
וחתמתי שמי שמעון בה"ר צמח הכ"מ: