שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/כט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן כט[עריכה]
שאלה כט:
ב'גאיה להיקר ר' בנימין בן עמאר עשצ"ו
שאלת יין שנתערב בו מעט יין מבושל כשליש שיעורו או כרביע ונגעו בו עכו"ם מהו. ואמרת כי יש מי שהתיר אותו כאילו הי' כלו מבושל ואתה נסתפקת בדבר וגם מדבריך יראה כי המתיר לא נתן שיעור בדבר וע"כ הם נוהגים היתר על פיו בכל תערובת יין מבושל.
תשובה: בגמרא לא הוזכר כלל ענין זה דסתם יין מבושל הוא היין שנתבשל כלו על כן יש לחקור בענינו. ואני אומר כי לפי מ"ש הרמב"ם ז"ל משמן של גאוני המערב שאם נתערב ביין של ישראל מעט שאור ומעט דבש הואיל ואינו ראוי למזבח הרי הוא כמבושל וכשר ואינו מתנסך ומותר לשתותו עם העכו"ם. וגם בארצו' האלה אני רואה שהן נוהגין קולא על פיו. על כן לפי זאת הסברא יראה לכאורה דכיון שיין מבושל אינו ראוי למזבח וכדתנן במנחו' פ' כל קרבנו' הצבור (פ"ו ע"ב) דתנן התם אין מביאין לא מתוק ולא מעושן ולא מבושל ואם הביא פסול. א"כ הרי מעט יין מבושל כמעט דבש וכשם שיין שנתערב בו מעט דבש אינו נאסר במגע עכו"ם לפי דעת אלו הגאוני' ה"נ יין שנתערב בו מעט יין מבושל אינו נאסר וזו היא קולה יתירה דמבושל כל שהוא מכשיר חבית גדולה ואין הדעת סובלת כן. וכי מעיינת בה שפיר אין הנדון דומה לראיה דאלו שאור ודבש הם פסולים בכל שהוא וכדנפקא לן מקרא בפ' כל המנחו' באות מצה (נ"ח ע"א) אבל יין מבושל אינו פוסל עד שיפול ביין מעט שאם רואין היין מבושל כאלו הוא מים לא היה לו מראה יין וכאותה ששנינו בפ' התערובו' (ע"ז ע"ב) דתנן התם דם שנתערב במים אם יש בו מראה דם כשר נתערב ביין רואין אותו כאילו הוא מים נתערב בדם בהמה או בדם חיה רואין אותו כאלו הוא מים והכא נמי לא שנא דדם זבחים ויין שקדש בכלי שרת לנסכים כי הדדי נינהו וכי היכי דבעינן התם לפוסלו שלא ישאר לו מראה דם ה"נ הכא אינו נפסל אלא א"כ היין מבושל אלו הוא מים לא היה משתנה מראיתו למראה היין בשביל היין אבל אם יש לו מראה יין אינו נפסל ודכותה לענין מגע הרי הוא נאסר. ואין לומר שלא נאמרו דברים אלו אלא בדם זבחים אבל לא לענין אחר דהא בגמ' משמע דבכל דוכתא אמרי' הכי דגרסי' התם (ע"ט ע"א) עלה דההיא מתני' אמר רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן ברובא ואמור רבנן בחזות' מין בשאינו מינו בטעמא מין במינו ברובא והיכא דאית ליה חזות' במראה משמע דבכל דוכת' דאית חזותא אמור רבנן הכי והכי נמי אשכחן דמי מקוה הם נפסלים במראה בראשון ממכו' (ד' ע"א) וזהו כל מה שאפשר להחמיר בנדון זה. ואולי נאמר כי כשנתערב היין קודם שיקדש בכלי שרת אזלי' בתר חזות' לחומרא שרואין היין שהיה מבושל כאלו הוא מים אם שינה מראה היין המבושל ולא נשאר בו מראה יין הוא פסול ואם לאו הרי הוא כשר ולפ"ז במעט יין מבושל שנתערב ביין הוא נפסל וכן נמי לענין מגע עכו"ם לעולם אינו נאסר אלא כשרואין היין כאלו הוא מים והיין המבושל לא נתן בו מראה יין ותהיה זו קולא יתירה ג"כ כי אפילו בפחות מעשירית השיעור הוא משתנה מראהו אלא שאינה קולא כראשונה כי לאותו המעט אין לו שיעור מוגבל ובין דרך זו לדרך ראשונה איכא אי אזלינן בתר בטל או בתר מבטל ופלוגתא דאמוראי היא בפ' הקומץ רבה (כ"ג ע"ב) גבי נבלה בטלה בשחוט' ובפ"בת די"ט (ל"ח ע"ב) מייתו לה. כתבתי זה לפי סברת אותם גאונים ז"ל להגדיל תורה לא שתהא דעתי נוטה לזה שהרי האחרונים ז"ל דחו אותה סבר' בשתי ידים בראיות ברורו' ואמרו שאין הדבר תלוי בראוי למזבח דאע"ג דלדידן פסול דלימא אינהו מנסכי ליה וכן הרמב"ן ז"ל אומר שהיין שנתערב בו מעט שאור ומעט דבש אין פסולו למזבח אלא מפני השאור והדבש המעורבין בו והוא יין וכשר לקדוש ונאסר במגע עכו"ם. ואולי נאמר שאומדין אומד יפה אלו היה יין כלו אחר שנתערב מתבש' באור שנתבש' אותו מעט יין שנתערב בו הרי הוא כאלו (נתבטל) [נתבשל] כלו ותו לא מתסר משום מגע עכו"ם. זה א"ל אבל הם דברי נביאות. אבל יותר קרוב שנאמר שאם נשתנה טעמו של יין בשביל היין המבושל הרי הוא כשר ודומה ליינמלין שכתבו המפרשים ז"ל דבשליש פלפלין משתנה טעמו ואין בו משום יי"נ. זה יותר קרוב אל הסברא אלא שקשה לי קצת בזה לפי שהראשונים ז"ל הוצרכו להביא ראיה בתבשיל שנתערב בו מעט יין ונגע בו עכו"ם שאינו אסור והביא ראיה הרב בעל התרומה ז"ל מאלונתית שהוא יין ומים צלולין ואפרסמון. כדאי' בגמ' בפ' אין מעמידין (ל' ע"א) והתם אין נותנין בו מעט יין שאלונתית כברייתה אין בה יין כמו שפי' ר"ח ז"ל ובעת מכירתה הם מערבין בה אותו מעט יין והתם הוא דלא מתסר במגע עכו"ם וכן נמי תבשיל שנתערב בו מעט יין כיוצא בה ואלו היה דעת המפרשים ז"ל שבמעט יין מבושל בשליש או ברביע שנתערב ביין כל ששנה טעמו אין בו משום יי"נ כמה היה להם פשוט שאם נתערב מעט יין בתבשיל שאינו נאסר. אבל יראה דבתבשיל וכיוצא בו הוא שאמרו ובמעט יין אבל בענין אחר אין לנו ויינמלין שהתירו בשליש פלפלין היינו טעמא לפי שהפלפלין לרוב חדותן הם משנין לגמרי טעם יין משא"כ ביין מבושל. ויש מגדולי דורינו שסובר כי ברוב יין מבושל הזה מתבטל השאר ומדמין זה למה ששנינו במס' כלאים (פ"ט מ"א) צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר ואם רוב מן הרחלים אסור מחצה על מחצה אסור וכן הקנבוס והפשחן שטרפן זה בזה. ולפי שאין אנו בקיאין בדרכי עבודתן ואפשר שלא היו נמנעין מלנסך אא"כ היה כלו מבושל על כן ראוי למחו' בדבר ואל ינהגו קלות ראש במה שלא נהגו היתר עד עתה. ולענין שיעור רתיחתו ששאלת מאימתי נקרא מבוש'. כבר ביארוהו הראשונים כי הגאוני' ז"ל כתבו שמשעה שהרתיח נקרא מבושל אבל הרמב"ן ז"ל חלק עליהם והביא ראי' שאינו נקרא מבושל עד שיחסר ממדתו והרשב"א ז"ל להעמיד דברי הגאונים ז"ל אמר שהכל הוא ענין אחד ושיעור אחד שע"י רתיחה הוא מתמעט: