שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/יב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן יב[עריכה]
שאלה יב:
עוד שאלת על גט שבא אצלכם לקיים אותו ונעשה הגט בב"גאיה והיו מוליכין אותו לגר"בא ולא רציתם לקיימו לפי שלא היה כתוב בו וכל שום אחרן דאית לאתרי ולאתריהון דאבהתי ורבי בנימן יצ"ו כתב לכם כי הרא"ש ז"ל כתב בתיקון הגט שלו שאין צריך לאתריהון דאבהתי וגם לאתראי לא רצה לכתוב לפי שלא היו יודעים לו מקום וכתבו דקאימנא השתא בבג"איה ואתם השבות לו דאדרבה כיון שלא היו יודעין עירו היה להם לכתוב וכל שום אחרן דאית לאתראי וגם הרא"ש ז"ל עצמו כתב בנוסח הגט שלו ולאתריהון דאבהתי וכ"ש בארצות אלו שאין בקיאין בדקדוקי חכמים ז"ל וכל מעשיהם הם על פי הרמב"ם ז"ל היה לו לחוש ורצית לעמוד על דעתי:
תשובה: בענין ולאחריהון דאבהתי הדין עמי אחר שנתלה באילן גדול הרא"ש ז"ל וגם דבריו דברי טעם הם שמאחר שאין מזכירין דירת אביו ומקום דירת אבי האשה מה לנו לכתוב כל שום אחרן דאי' להו ואף אם תמצא לומר דלכתחלה מיהא יש לכתבו אחר שנמצא בסדורי הראשוני' ז"ל וגם הרב ז"ל כתבן בסדורו לפי שהמוסיף בזה אינו גורע מ"מ לית לן למפסליה בדיעבד מהאי טעמא והאומר כן לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש דמהיכא תיתי למפסליה.
ולענין כל שום אחרן דאית לאתראי ראיתי להרמב"ן ז"ל שכתב דשם עירו ושם עירה בעינן שיכתוב בגט שזהו בכלל לשמו ולשמה דבעיא מדאורייתא דכתיב וכתב לה לשמה ואין אדם נודע אלא משמו ושם עירו וכן האשה אינה נודעת אלא משמ' ושם עירה וכדמוכח קצת בפרק גט פשוט וכמ"ש שם הרמב"ן ז"ל בשם הראב"ד ז"ל. והכי מוכח נמי בפ' המביא תניין (י"ט ב') דאמרינן התם א"ר יוסף למאי ניחוש לה אי משום מי מילין וכו' ופרכינן והא בעינן שמו ושמה שם עירו ושם עירה וליכא. כ"כ ז"ל שם בחדושיו אבל בספר הזכות בפרק אע"פ הביא שם דרך גררא שיש מקומות בתלמוד שמזכירין משנה בכללה ואין דעתם אלא על מקצתם ובכללם כתב זאת שלא היתה הכונה אלא על שמו ושמה לא על שם עירו ושם עירה. ובחדושי גטין כתב דגט פסול הוי מדרבנן. ובספר עטור סופרים ראיתי שכ' דאיידי דנקט שמו ושמה נקט שם ערו ושם עירה ולאו דוקא אלא שכתב זה לשונו דדוקא שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה הוא דאמרינן בפרק הזורק (פ' ע"א) דפסול אבל לא נכתב בו שם עירו ושם עירה ואשה ובעלה בעיר אם יש עדי מסירה הלך אחר עדי מסירה ואם לאו אם הבעל מודה ואינו מערער כשר לכתחלה דהיכא דידעינן דטעות סופר הוא ליכא למיחש ואפי' ליתיה לבעל לא משגחינן ולא מעגניה לה אבל אי אתי בעל ומערער משגחינן בי' ולכתחל' הוא דבעינן שם עירו ושם עירה ואי חסר לא פסלינן ליה שאינו מתורף הגט ואינו אלא משום חששא כדאיתא בפרק גט פשוט. ולא מתורף הגט הוא וכשר עכ"ל. והרא"ש ז"ל כתב בפסקיו ז"ל עירו ועירה אין עיכוב בכתיבתן דמתני' לא קאמרה אלא שינה אבל אי לא כתב כלל לא מפסיל גטא בהכי ע"כ. ודבריו מטין דאפי' במקום ערעור דבעל לא מיפסיל. ויצא לנו מכל זה דלכתחלה מיהא בעי למכתב שם עירו ושם עירה אלא שאם לא נכתבו קשה הדבר לעגן אשה מפני סברות תלויות דודאי משמע דלא מיפסיל אלא אם שינה אותם אבל אם לא נכתבו לא מעגינ' לה בהכי וסימנים דהאי גברא דאכתוב בהאי גטא והאי אתתא דאכתבא ביה. הן הן אלו שאנו בקיאין בהם ששמותיהן כך ולא חיישינן כל היכא דליכא ערעור דמילתא רחיקא היא דליתרמי תרי בעל ואשתו ששמותיהן שוין.
ולענין הנדון שבפנינו כיון שאפילו בעקר השם אם לא נכתב לא מפסיל כ"ש אם נכתב ולא אמר כל שום אחרן דאית ליה ואפילו ידענו שהוא נזכר בשני שמות כ"ש אם ידענו שאין לו שם אחר אלא השם הנכתב בגט שאפילו בשמו ושמה אם לא הוחזקו בשמות אחרים אלא אלו שהם בגט לא במקום הכתיבה ולא במקום הנתינה אינו נפסל בכך שעיקר תקנה לא היתה אלא במי שיש לו שם בגליל ושם אחר ביהודה והוא בגליל ומגרש אשתו שביהודה אבל אם שמו כאן וכאן אחד אם לא כתב וכל שום אחרן שיש לי לא מפסיל כדאיתא בפרק השולח (ל"ד ע"ב) ולא עוד אלא אפילו הוחזק בב' שמות אחד ביהודה ואחד בגליל והוא ביהודה וגרש ביהודה אם לא כתב וכל שם שיש לי אינו נפסל בכך כדאיתא בירושלמי אע"פ שלכתחלה צריך לכתבו. וכל זה יצא לנו שבשם עירו ושם עירה אם לא כתב וכל שם שיש להם לא מפסיל גטא אלא דלכתחלה מיהא בעי למיכתביה הילכך אתון דסבירא לכו שכיון שכ' דקאימנא השתא בב"גאיה הרי כתב שם עירו א"כ לא היה לכם לפוסלו מפני שלא כתב וכל שום אחרן דאית לאתרי. ומדבריך כן נראה שלא הוקשה לכם אלא שלא כתב ולאתרי כמדומה שאת סבורים ששם עירו נכתב בגט והי' לו לכתוב כל שום דאית ליה ובודאי דלכתחלה ה"ל לכתוב בב"גאיה מתא אנא פלו' דממתא גר"בא או אנא פלו'. דממתא גר"בא דקאימנא השת' במתא ב"גאיה וכל שום אחרן דאית לי ולאתרי דמקום הדירה הוא הנכתב בגט והכי משמע ביבמות (קט"ו ע"ב) דאמרינן בקלניא מתא אנא אנדרונילאי נהרדעאה. וכן בסורא עתא אנא חנן מחגרא. והכי משמע דבפרק הזורק (פ' ע"א) דמקשה היה במזרח וכתב במערב מאן אי לימא בעל היינו שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה אלא סופר ומדלא מוקי' לה בבעל ושם עירו היינו דירתו והיה במזרח היינו מקום עמידתו ביום הכתיבה דומיא דמאי דמוקים לה בסופר ש"מ שהשם שכותבים בגט היא מקום עקר דירתן של האיש והאשה ואע"פ שאינם עומדים שם באותו יום וגטין הבאים ממדינת הים יוכיחו דמי יודע ביום כתיבת הגט האשה היכן היא עומדת אלא כותבין עיקר דירתה בין עומדת שם בו ביום בין עומדת במקום אחר וה"ה לשם האיש. ומה שטען ה"ר בנימן בזה שהם לא היו יודעי' מקומו וכי מי שבא מגליל ליהודה צריכין עדים לידע עיקר דירתו שהיא שם זה לא שמענו אלא כיון שהחזיק שמו בעיר שהוא משם ועל שם אותו מקום הוא נקרא יוסי הגלילי וכיוצא בזה כותבין גט בזה השם דהא קי"ל בפרק גט פשוט (קס"ז ע"ב) דכל שהוחזק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין לו ולא חיישינן דלמא אזל למתא אחריתי ומסיק לשמי' יוסף בן שמעון כדאיתא התם. ואפילו לפי דבריו אני סובר שהיה צריך לכתוב וכל שם אחרן דאית לאתרי דכיון שכתב דקאימנא השתא בב"גאיה הרי כ' ב"גאיה במקום עירו שאל"כ למה כתב כן אחר שכתב למניינא דמנינ' בב"גאיה מתא אלא שכתב כי לפי שמקום עמידתו הוי במקום עקר דירתו. וכן כ' בספר עמודי גולה וז"ל ועכשיו שאין אנו יודעין עקר דירתו כותבין מקום עמידת רגליהם בשעת כתיבת הגט ע"כ. וכן הראב"ד ז"ל כתב בפרק ג"פ שאם באו איש ואשתו לכאן א"צ לכתוב שם העיר שיצאו משם וכיון שכתב כן כדי שיהא זה שם עירו הי' לו לכתוב וכל שם אחרן דאית לאתרי דהיינו ב"גאיה מקום עמידתו כמו שנוהג בשאר גיטין הנמסרים שם ומ"מ בדיעבד לא מפסיל בהכי וכדמפרשינן. ואני תמה מכם למה הייתם צריכים לקיימו וכי לא מהימן שליח למימר בפ"נ ובפ"נ ואפילו כתב שליחות לא צריך דאיהו מהימן למימר שליח הבעל אני ובפני נכתב ובפ"נ. וכן כתב הרא"ש ז"ל שאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן להאמין לשליח משום עגונא והלא סוף סוף צריך לקיים שליחותו וכי היכי שקיים שליחות יקיים הגט אלא ודאי כי היכי דמהימן בגט מהימן בשליחותו. ואם לא נכתב בפניו ומש"ה הי' צריך קיום אני תמה מהם למה לא כתבוהו בפניו ולמה האריכו הדרך והיתה קצרה בפניהם. ועוד אני תמה מכם מה היה לכם לדקדק אם פסול אם כשר אחר שלא הי' נמסר בפניכם וקיומכם לא הי' מעלה ומוריד בפסול הגט ולא בכשרותו שאין מביאין ראיה מחתימת הדיינים אלא על קיום חתימת ידי העדי' אבל על ענין הגט והשטר אם פסול אם כשר אין מביאין ממנה ראיה כלל. והכי אמרי' בפ"ב דכתובות (ק"ט ע"א) דתנן התם העורר על השדה והוא חתום עליה עד וכו' וחכ"א אבד את זכותו ואמרינן בגמ' אמר אביי לא שנו אלא עד אבל דיין לא אבד את זכותו דתני רבי חייא אין העדים חותמין על השטר אא"כ קראוהו והדיינין חותמין אע"פ שלא קראוהו. ומ"ש שבמקומו' הללו הן נוהגין על פי ספרי הרמב"ם ז"ל. גם הרב ז"ל לא מצינו שכ' שאם לא נכתב שם עירו ושם עירה שיהא פסול שהרי כתב בפ"ג מהל' גרושין כל גט שנכתב שלא לשם האיש המגרש ולשם האשה המתגרשת אינו גט ובאותו פ' כתב שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה אע"ג שכתב וכל שם וכו' אינו גט ע"כ. ודוקא שינה אבל אם לא נכתב לא כתב בו פסול. וגם לא כתב שאם שינה מנסח הגט שכתוב בספרו שיהא פסול: