שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/ד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן ד[עריכה]
שאלה ד:
עוד שאלת במ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות גרושין הרי זה גטך ע"מ שלא תנשאי לפ' אינו גט למה זה דומה לאומר לה ע"מ שלא תשתה יין לעולם ושלא תלך לבית אביך לעולם או כל ימי חייכי אבל אם אמר ע"מ שלא תנשאי לפ' עד חמשים שנה לא תנשא לו כל זמן שהתנה ואם נשאת בטל הגט למפרע הרי שלמדנו מלשון זה שיכול האיש לגרש את אשתו לאוסרה על איש ידוע זמן מה בבקשה ממך הודיעני אם יכול לאוסרה על ב' או ג' אנשים בדרך זו אם לא שיגרשנה ויאמר לה ה"ז גטך ע"מ שלא תנשאי לפ' ופ' או יותר עד זמן עשרים שנה או פחות או יותר ויהי' הגע כשר או לא יהיה גט. גם מ"ש ע"מ שלא תנשאי לפ' עד חמשים שנה אם נ' שנה דוקא או יותר. ואם פ' דוקא או יהיה הרשות בידו לאוסרה על עשרה אנשים לזמן קצוב כמו שאם יהיה לבו נוקפו שמרדה אשתו עליו והוצרך לגרשה מן הדין שאינה כשפח' שתבעל לשנוי לה והוא מתירא שמא עיניה נתנה באחר ובסבת זה מרדה על בעלה עכ"ל:
תשובה: נראה ממסקנא דשמעתתא דריש פ' המגרש (פ"ב ע"א) האומר ע"מ שלא תנשאי לפ' שהוא גט דהא פלוגתא דר"א ורבנן בהרי את מותרת לכל אדם אלא לפ' דר"א שרי ורבנן פליגי עליה ואסרו ואסיקנא דבחוץ פליגי דאלא לפ' הרי הוא כאלו אמר חוץ מפ' אבל בע"מ אפי' רבנן שרו ולא מפלגין ביה כדמפלגי בע"מ שלא תשתי יין וכ"כ רוב הפוסקים ז"ל בהסכמה אחת דבכל ענין שרו רבנן וקיי"ל כוותייהו. והרמב"ם ז"ל חלק בזה דדמי לדע"מ שלא תשתי יין וכבר השיגו עליו חכמי פרובינצא ז"ל וכן הרמ"ך ז"ל וכן בספר אבן עזר (סי' קי"ג) כ' עליו דלא נהיר דכיון דאפשר שימית אותו פ' בחייה ויתבטל התנאי הוי שפיר כריתות. ול"ד לשלא תלכי לבית אביך שאפי' אחר מיתתו אסורה ליכנס שנקרא לעולם ע"ש אביה עכ"ל. והרמב"ן ז"ל נוטה לדעת הרמב"ם ז"ל אלא שהוא מגמגם לקיים דברי הגאוני' ז"ל וזה תלוי בדקדוק סוגיא ראשונה שבפ' המגרש ואין זה מקום להאריך יותר. לענין שאלתך אם יכול לאוסרה על הרבה בני אדם אם לא מסתברא לי שיכול דהא ר"א דשרי אפי' בחוץ בעי' בגמרא (שם ע"ב) מ"ט ואמרי' משום דאמר קרא והלכה והיתה לאיש אחר אפי' לא הותרה אלא לאיש אחד מגורש'. ולפ"ז הטעם יכול לאוסרה אפי' לכמה בני אדם דכיון שיש אדם א' שישייר שתוכל להנשא לו שפיר הוי כריתות ומדר"א בחוץ נשמע לרבנן בע"מ מכ"ש דטפי עדיף ע"מ לרבנן מחוץ לר' אליעזר דחוץ הוי שיורא ולא ע"מ. תדע דהא לר"א בעינן קרא למשרי בחוץ ובע"מ לרבנן לא בעי' קרא. אלא מסתברא מידי דהוה אכל תנאים דעלמא. וכיון דבחוץ לר"א לא הוי שיור בגט היכא דשייר אפי' חד לאנסובי ליה כ"ש בע"מ לרבנן דהוי ככל תנאים דעלמא דלא הוי שיורא שהרי יכול להתנות עליה כמה תנאים שירצה ובקפידא דבעל תלי' מילתא ולא הוי שיורא כלל. ומה ששאלת אם חמשים שנה דוקא או יותר נראה שהרמ"בם ז"ל תפס לרבותא הזמן היותר רחוק שאפשר שהרי ימי שנותינו בהם שבעים שנה והאשה המתגרש' ע"י עצמה יש לה יותר מי"ב שנים קרוב לעשרים שנה וא"א לחיות אחר זה לפי מנהגו של עולם סכום שלם יותר מחמשי' שנה. אבל מ"מ כ' הרשב"א ז"ל גבי הא דאמרי' כל ימי חיי פ' הרי זה כריתו' שאע"פ שהוא ילד והיא זקנה ואמר לה על מנת שלא תשתה יין מכאן עד חמשים שנה הרי זה כריתו' וכו' דכיון דאפשר שתחי' היא יותר מכן כריתו' קרינא ביה עכ"ל. ומה שנראה מדבריך שהמורדת על בעלה כופין אותו לגרש. איברא שהרמב"ם ז"ל כ' כן אבל חלקו עליו רבותינו הצרפתים ז"ל וגם הרמ"בן ז"ל כ' שהכופה לגרש במורדת הוא מרבה ממזרים בישראל וכן הסכימו עמו האחרונים ז"ל וגם הרא"ש ז"ל כתב שאין כופין לגרש אלא שאם ב"ד כפו אותו לגרש כיון שסמכו על הרמב"ם ז"ל מה שעשה עשוי אלא שמלמדין אותן שלא יעשו כן מכאן ולהבא: