שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/מח
שאלה מח:
ברשך:
ראובן בדק בהמה ומצא ראש האומה מצד פנים דבוק בעיקר הריאה ונתפשט הדבוק עד שומן הלב וכיס הורדא כשיעור שני אצבעות ברוחב בלא פילוש כלל ולא הגיע הדבוק לשיפולי הריאה והי' הדיבוק חזק שלא יכול להתפרק מחמת נענועה ולפי שהי' הדיבוק בלא פילוש התירה לפי שנראה לו שלא הית' סירכא כיון שנדבקה בלא פילוש ואף ע"פ שאינו מקום רבית' הי' תחילת ברייתה ושמעון אסרה כדין סרכה היוצאה מאומה לאותן מקומות ועוד לאחר שהוציא ידו ראובן משמשו בריאה ונמצא שם פילוש וראובן אומר שהפלוש נעשה אחר הבדיקה והעלו אותה בנפיחה וראו שהדיבוק לא הגיע לשיפולי הריאה ורבו בזה המקילין על המחמירין והתירוה במנין אלא ששמעון האוסר כיון שאסרה שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא וכל האחרים אכלוה לפי שהדברים נראין שזה תחלת ברייתה הי' כן:
תשובה: אמת הוא שראובן הי' נאמן לומר בשעת בדיקה לא הי' שם פילוש וזה אירע אחר שבדקתיה שאנו תולין שעל ידי משמוש השני נעשה הפילוש כדאמרינן בשחיטת חולין בפ' אלו טריפות (מ"ט ע"א) ריאה דאנקיבא היכא דמשמשא ידא דטבחא תלינן או לא תלינן ואסיקנא הלכתא תלינן דהא תלינן בזאב. וכן בנדון הזה אנו תולין שעל ידי המשמוש נפצל וכ"ש אחר שהבודק הראשון העיד שלא הי' שם פיצול דעד אחד נאמן באיסורין. אבל זה הכלל אשר אתם סומכי' עליו שבכל מקום שיש דיבוק בלא פילוש שהיא כשרה ואפי' שלא במקום רביתא לא נזכר בשום מקום מהתלמוד ולא מצינו שהתיר התלמוד (שם מ"ו ע"ב) אלא תרתי אוני דסריכי אהדדי בכסדרן משום דהיינו רביתייהו ופי' רביתייהו רביעתייהו שזהו מקום רביצתה והויא סתימה מעלייתא ולא יתפרקו לעולם. ויש במקומות אחרים שפירשו רביתייהו לשון גידול בסוף פ' אלו טריפות (ס"ז ע"א) בענין תולעים בכלים היינו רביתייהו. וכן בפרקא בתרא דיומא (ע"ח ע"ב) רביתיה דינוקא לשון גידול. אבל בכאן פירושו לשון רביצה ולשון קצר הוא וכאילו אמר היינו רביעייתהו. ואע"פ שמדברי רש"י ז"ל נראה שהוא מפרש זה לשון גידול. אבל מנסחת ההלכות נראה שהוא לשון רביצה וכן פירשוהו כל האחרונים ז"ל. וכן בריאה שניקבה ודופן סותמתה אמרי' בגמרא (חולין מ"ח ע"א) דכשירה במקום רבית' ואמרי' התם והיכא מקום רביתא מקום חיתוכא דאוני זהו שנמצא בתלמוד. אבל הרב רבינו יהודה אלברגלוני ז"ל כתב בשם הגאונים ז"ל שאם כל גג האומה מהשלמת כל האונין ולמטה דבוק בשדרה כשיר' דאמרינן שכן הוא ברייתה כיון שאין שם פיצול והוא מקום רביתא וסמכו כל האחרוני' עליהם בזה לפי שקבלתם של הגאוני' ז"ל קבלה הוא וראוי לסמוך עליהם כאלו נזכר בתלמוד וכן נמצא בשם הראב"ד ז"ל שאם ענונית' דוורדא היא סרוכה לכיס שלה בלא שום פילוש שהיא כשיר' שהדברים נראין שכך הוא דרך ברייתה. ואם אמרה הרב ז"ל ראוי לסמוך עליו דרב מובהק הי' שלא מצינו בתלמוד שהזכירו טריפת בסרכות. אלא שרבינו שלמה ז"ל כתב שאם נסרכה לאונות טריפה דכולהו לגבי דידה לאו כסדרן נינהו. ובשם הגאונים ז"ל אמרו שאף לכיס שלה טריפה. וכשאין שם פילוש הדברים נראין דדרך רביתה הוא כדברי הרב ז"ל. אבל איך תלמדו מזה למקומות אחרים וכ"ש שלא במקומות רביתה וכי יש בדור הזה מי שהוא כדאי לדמות בטריפות זו דומה לזו ובפ' יש נוחלין (ק"ל ע"ב) אמרי' שאל ואמרו לו הלכה למעשה ילך ויעשה מעשה ובלבד שלא ידמה ואמרינן מאי ובלבד שלא ידמה רב אשי אמר ובלבד שלא ידמה בטריפות שאין אומרין בטריפות זו דומה לזו שהרי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחיה והכי אמרי' בפ' אלו טריפות (נ"ה ע"ב ע"ו א') ובפ' בהמה המקשה (ע"א שם) ורש"י פי' בפ' אלו טריפות חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחייה חותך סימניה או גיד צוארה ומתה חותך כל כתיפה וחייה וכן פי' ז"ל שם (שם) בענין פסול בריאה כשר בכולייא. אבל למעלה באותו פרק (מ"ח ע"ב) פי' חותכה במקו' צומת הגידין ומתה וחותך בשר רגליה למעלה מזה שלא במקו' צומת הגידין וחיה וזהו הפירוש הנכון. ומוכח בפ' בהמה המקשה אפילו נחתך העצם כיון שאינו במקום צומת הגידין כשירה. ע"כ אני אומר לא תציתו להאי כללא אלא במקום שנזכר ואל תלמדו ממנו למקום אחר שאין אומרין בטריפות זו דומה לזו וכ"ש ללמוד ממקום רביתה למקום שאינו רביתה אינו נכון שאין למדין חמור מקל להקל עליו. והכלל הראוי לסמוך עליו מ"ש הרמב"ן ז"ל בחידושיו וז"ל כללא דמילתא לא סתום בריאה אלא אונה לדופן או אונה לחברתה כסדרן ואומה לאונה אבל אומה לדופן ואונה לחברתה שלא כסדרן או מגב לגב וכן אומה לאונה ודסריכא לגרגרת או לשמנוניתא דגרגרת או להרת או לטרפשא דליבא או לטרפשא דכבדא או לענוניתא דורדא או לקנה הלב ושמנינות שבסמפון שקורין קורדבינא או לשאר כל המקומות כיון שלא מצינו לרבותי' בעלי התלמוד שהתירו אותן אסורות דכלהו שלא במקום רביתן נינהו כדאמרי' (חולין מ"ח א') מקום רביתא היכא במקום חתוכי דאוני וכלהו באומה לדופן נינהו ואין סומכין על נפיחתן כמו שאין סומכי' באומה לדופן היכא דליכא מכה בדופן ואפילו יש מכה באותן מקומות שהסירכא דבוקה בהן טריפ' שאין תולין סרכה במכה אלא בדופן מפני שהוא מקום קשה וחזק כנגד רכות הריאה וממכה של דופן ריאה נסרכת ואין דופן נסרך מחמת ריאה וצמחים שלה כל כך אבל במכת שאר מקומות לא ואין אומרים בטרפות זו דומה לזו עכ"ל ז"ל. וכבר כתבו האחרונים ז"ל שאין הפרש בדברים אלו בין סרכה לדבק ובכל מקום שהסרכ' אוסרת הוא הדין הדבק ובזה ראוי לכם לסמוך מכאן ולהבא וה' הטוב יכפר בעדי: