שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רכח
שאלה רכח:
עוד שאלת ראובן הי' לו דין עם שמעון ובאו לדין לפני לוי ולוי דן להם ועל פי דינו של לוי נטל ראובן משמעון מה שנתן לו ומחל לו כל זכות שהי' לו עליו שכן דן לוי שיטול אותו סך ושימחול לו השאר שאין לו דין עליו.
ואח"כ נודע שלוי טעה בדינו וגם נודע שכל מה שדן לוי שיתן שמעון לא נתנו וראובן אומר כיון שעל פי דינו של לוי מחלתי ודינו אינו דין גם הטעני שמעון במה שנתן לוי גם אני אחזור ממחילתי וארצה לדון עמו כאלו לא הית' מחילה זאת מהו הדין בזה:
תשובה: ידוע הוא דכל קנין בטעו' חוזר דהכי אמרי' בפ"ק דגטין (י"ד ע"א) הנהו גנאי דעבוד חושבנא בהדי הדדי פש חמשה אסתירי גבי חד מנייהו אמרי לי' הבינהו ניהליה למצרי ארעא בטסקא וקנו מניה לסוף עבד חושבנא בין דיליה לנפשי' ולא פש ליה גביה ולא מידי ואסקינן דהוי קנין בטעו' וכל קנין בטעו' חוזר ובודאי דלאו כל כמניה למימר טעינא עד דמייתי ראי' כדאמרי רבוואתה ז"ל כמ"ש הרי"ף ז"ל משמם וכן כתבו רבותי' הצרפתי' ז"ל אבל אם הדבר הזה ברור שהקנין נעשה על ידי טעות אינו קנין ובין אם טעה הוא בעצמו או הטעוהו ב"ד הכל הוא אחד לענין זה וכ"כ הרי"ף ז"ל בתשוב' בלשון הזה מי שחייבוהו ב"ד שבוע' חמורה ועשו ביניהם פשרה ואח"כ ראו ב"ד שלא הי' עליו אלא חרם סתם יכול הוא לחזור שיש לו לומר אלו הייתי יודע שאין עלי שבוע' לא הייתי עוש' פשרה וה"ל קנין בטעו' עכ"ל למדנו מדבריו ז"ל שאפי' לא טעה מעצמו אלא שהטעוהו ב"ד וקנו מניה בפשרה או במחילה ה"ל קנין בטעו' וחוזר וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכו' סנהדרין דיין שטעה וחייב שבועה למי שאינו חייב בה ועשה זה פשרה עם בעל דינו כדי שלא ישבע ואח"כ ידע שאינו בן שבועה אע"פ שקנו מידו על הפשר' אינה כלום שלא קבל עליו ליתן לו או למחול אלא כדי שיפטר מן השבוע' שחייבו בה הטועה וכל קנין בטעו' חוזר וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. ובנדון הזה זה לא קבל עליו למחול לו אלא מפני דינו של דיין זה וכיון שטע' וגם לא נתן לו כל מה שפסק בניהם שיתן לו אין מחילתו מחילה דה"ל קנין בטעו':