שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קצו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ענין קצו: ה"ר אברהם מלילי תבע ליורשי רבי דוראן מאיר נ"ע ממון על פי שמצא בפנקס בנו ר' יעקב נ"ע ואני שמעתי טענותיו וראיתי ע"פ הדין שהיורשי' הם# פטורים מטענותיו. שאפי' הי' רבי דוראן הנזכר חי והי' ר' אברהם תובעו ע"פ פנקס בנו היה פטור ואפי' אמר לו בנו בשעת מיתתו שהוא חייב לו לפי שר' אברהם אין לו טענת בריא על ר' דוראן נ"ע לפי דעת הרמב"ם ז"ל אשר מכח תקנת הקהל אנו דנין כספריו ובלשון הזה כתב בפ' ראשון מהל' טוען אין משביעין היסת אלא על טענת ודאי אבל על הספק פטור. כיצד כמדומ' לי שיש לו אצלך מנה או שאמר מנה שהלויתיך כמדומה לי שלא פרעתני אמר לי אבא שיש לו אצלך מנה. או שצוה לי בפני עדים שיש לו אצלך מנה. דבר פלוני נגנב מביתי ולא הי' שם אלא אתה קרוב בעיני שאתה גנבתו חשבת מעותי ומצאתי חסר שמא אתה הטעיתני בחשבון. והנתבע אומר אין לך בידי כלום הרי זה פטור אף משבועת היסת עכ"ל הרמב"ם ז"ל. וא"כ אפי' אמר יעקב לאביו בפני עדים בשעת מיתתו ר' דוראן מאיר חייב לי כך וכך והיה תובע אברהם לר' דוראן בחייו היינו פוטרין אותו. כ"ש עכשיו שלא צוה כן אלא שנמצא חשבון כתוב בפנקסו שאין מחייבין אותו ע"פ פנקסו כלל וכלל דשמא כתב בטעות. ואפי' כ' אמת כבר בא לחשבון עמו ושכח ולא כ' בפנקסו היאך נפרע או מת פתאום וכדאמרי' בפ' המוכר את הבית (ע' ע"ב) מלאך המות אנסיה ושמא כתבו במקום אחר ונאבד אותו פנקס או העלימו היורשים שכבר נמצאו (עליה) [עלים] חסרים מהפנקס שלא נמצא כתוב בפנקסו אלא מה שנתן לא מה שקבל או היורש מחקו שכבר נמצא בפנקס מחקים וכתוב עליהם על הגרד מיד רבי אברהם היורש ג"כ. אפי' היה ר' דוראן מאיר חי היינו פוטרין אותו מכל אלו התביעות אפי' (בשבוע') [משבוע'] קלה. אלא שהי' יכול ר' אברהם להחרי' סתם על כל הגוזל אותו אלו הי' חי וכ"ש שמת והניח יורשים אפי' היה יעקב חי והוציא כתב ידו של ר' דוראן מאיר שהוא חייב לו היינו פוטרים אותם אלא א"כ צוה בעת מותו שיפרעוהו וכן כ' הרמב"ם ז"ל בפי"א מהל' הלואה אין ההלואה על פה נגבית מהיורשים אלא באחד משלשה דברים אלו כשהחייב מודה וצוה בחליו שיש לפלוני עלי חוב עדיין או שהיתה ההלואה לזמן ולא הגיע הזמן לפרעה וחזקה היא שאין אדם פורע תוך זמנו או שנידוהו עד שיתן ומת בנידויו כל אלו גובין מן היורש בלא שבועה אבל אם באו עדים שהי' אביהם חייב לזה מנה או שבפנינו הלוה אותו אינו גובה מן היורש כלום שמא פרעו שהמלוה את חבירו בעדים א"צ לפרעו בעדים. וכן אם הוציא כתב אביהם שהוא חייב לו אינו גובה כלום עכ"ל הרמב"ם ז"ל והכי איתא בפ' שום היתומי' (כ"ב ע"א). וא"כ אפי' היה יעקב חי והיה תובע ליורשו ר' דוראן מאיר היינו פוטרין אותם כ"ש עכשיו שמת אביו ובא אביו יורשו שהם פטורין מתביעתו וכ"ש שכבר בחיי ר' דוראן מאיר באו לחשבון עם חיים אל מלילי שהי' אפטרופוס של בת יעקב היורשת קודם שמתה והוא בקי בחשבונות וע"פ פסק דין מב' סוחרים הבקיאין בחשבונות נפסק הדין ביניהם ונטל ר' דוראן מאיר עשרים ככרים של עורות ונתן עשרים דינרין וחיה אח"כ עשר שני' ולא תבעו ולוה ממנו מעות ועכשיו שמת תובע ליורשיו שהדין נותן לשתקו ואפי' היו היורשים גדולים. וכ"ש שהם קטנים שאפי' היה שטר בידו אין נזקקין לו. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהל' הלואה זה לשונו אין נפרעין מן היורשין אלא א"כ היו גדולים. אבל יורשים קטנים אין נפרעין מהם שטר חוב אפי' היה בו כל תנאי שבעולם לא יפרע בו המלוה כלום עד שיגדלו היתומים שמא יש להם ראיה ששוברים בו את השטר עכ"ל הרמב"ם ז"ל והכי איתא בערכין פרק שום היתומים (כ"ב) על כן מכל אלה הטענות אין על היורשים שום חיוב. ואפי' הנשים שאינם יודעות משא ומתן לא יחייבו ליורשים על פי פנקס מי שמת ובפ' הגוזל עצים (ק"ה ע"א) מוכח גבי דיקנא של אביו שהפנקס מחייב היורשים אבל לחיי' לאחרים ובענין חנוני על פנקסו שהוא נשבע ונוטל כבר פי' בגמ' שבועות פרק כל הנשבעין (מ"ה ע"א) דהיינו כשאמר לחנוני תן לפועלי והוא אומר נתתי והם אומרים לא נטלנו. אבל בענין אחר אפי' הוא בעצמו אינו נאמן בפנקסו. וכן שנו בתוספתא לא במקיף אמרו שאומר לו כתבת בזו ומחקת בזו וטענה יפה היא באמת וכ"ש הכא ביורש הבא לגבות מיורש וכן בספר חו"מ בסי' רצ"ו כתוב בתשובה לרא"ש ז"ל שאין להוציא מהיתומים בטענת הפנקס דשמא נפרע ולא נמחק ע"כ: