שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/נא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן נא[עריכה]
ענין נא:
עוד לקסנטינא רבי מימון נ"גאר יצ"ו על ענין רגל הקוף הנז'
על אודות רגל הקו"ף. רוח על פני יחלוף. יצא מגוה וישלוף. ברעם גבורותיו חגים ינקוף. מרעיש הספים והמשקוף. ואחר הרעש אש לשרוף. פורח באויר כל עוף. סיגים בכור לצרוף. ואחר האש כקול מים רבים נחלים לשטוף. ביום סגריר הבית ידלוף. ישבר מצבות מזבחות יערוף. וארא דמות אדם כאריה יכסוף לטרוף. בצד וכתף יהדוף. אף הוא כחתף הן יחתוף. במסתר יארוב לחטוף. כדור יצנפני צנוף. כאגמון ראשי לכוף. וראש יניקותי יקטוף. חטה וכוסמת נוכה קנבוס ולוף. ושית חמם יעטוף. ואחז בערפי ולנצח יתקוף. לא ירפני אם לא מלתי יחטוף. וכמטר לקחי יערוף. ויאמר לי מדוע אתה מסתתר לפנים מן האגוף. ורגליך אל המטה תאסוף. נשק בר פן יאנף אנוף. תעט' כמעיל קנאה ומצנפת בד תצנוף. פן תחנף הארץ חנוף. כי יצא הקצף על קולנו יקצוף. ובאבן נגף רגלינו לנגוף. ולפסול לוחותינו ישאוף. לא חסה עינו לכבוד עיר ואם יפה נוף. ונהי בעיניו קאת וקפוד עורב וינשוף. ויעיריני אבירים לסחוף. במלי להקים כושל וכפוף לזקוף. ודברי ריבות אסיפם אסוף. וכי מה חפצי שלום לרדוף. יצאתי במחול משחקים בחליל ובתוף. כורע בהודאה תחלה וסוף. חצי היריעה בתפלה לעני כי יעטוף. ובדברי שלום ואמת וחצי היריע' תעדוף. נסיתי בחכמה ולבי נשבר ועצמי ירחוף. ונפת דברי הקדמונים שפתי תטוף. ואם איני בפניהם כקוף. ומעגלי להציב המנהג דשן ירעוף כי חמלתי פן יהיו ספרים כציץ יציץ ויחלוף. ונחל קישון אותם יגרוף. ילכו משוד תקברם מוף. ואחתור להוציאם אל היבשה ולחוף. ועתה יוסיפו עלי לזעוף. באמרם עודך שחר ושמש אותו ישזוף. או עבר רוח קדים הלוך וטפוף. אוצר ישס' וקמה ישדוף. יקוץ עליך העיט ויחרוף. ובמקל יד אשר פסל ויקלוף. ראיותיך בטל וחשף מחשוף. ופן יהיו היושבים לפני ה' כחברי גנבים רצוח ונאוף. אכתוב רובי תורתי תוכם אהבה ארצוף. ואפרוש את האהל בסכת שלום על נקליט וקנוף:
לא מראש בסתר דברתי בשאלתך על תליית כרע' דקו"ף באמרכם כי הה"ר יצחק בונא שתרוק נר"ו הראה לכם מהגמ' שצריך לתלותה ואתם אמרתם אליו כי מאחר שאפי' לפי דבריו אין בדבר עכוב אלא למצוה בלחוד אין רצונכם לפסול ספרי תורה שלכם עוד החזקתם בזה שאין בדברי הרמב"ם ז"ל זכר לזה וגם אין בכל גלילותיכם נזהרין מזה זהו תורף הדברים ואני השיבותי אתכם דבר על הטענה הראשונה שהייתי תמה על החכם נר"ו ואיך אמר לכם כי אין עכוב בדבר כי בודאי יש עכוב בדבר לפי הדעת הזו. ולענין הטענה השנית ראיתי שיש להתישב בדבר שלא יהיו הראשונים הנוהגים היתר בדבר קטלי קניא באגמא ועל זה הרוחתי מעט להחזיר הדבר שקול שאין ראיה ברורה בדבר לפסול ואחר שהחזרתי הדבר שקול אמרתי כי המנהג מכריע להכשיר אלו הן תורף דברי בקונדריסי הראשון תעיין בו הנה הוא ביד הדיין הנכבד רבי יוסף בר דוד יצ"ו. ועתה הוספת ידך שנית כי הרב ר' יצחק בר ששת נר"ו כתב לכם כי האמת הדבר כי עכוב יש בדבר וצריך לתקן הספרים וחיזק דבריו בראיות ולפי שחששתם לדבריו העמדתם הדבר תלוי ועומד עד אשר יתבררו ויתלבנו הדברים ובקשת ממני להוסיף ג"כ ידי שנית בענין זה:
כבר כתבתי לכם כי כן כתבו הראשוני' ז"ל וסמכו בזה על אותו דפ' הבונה (ק"ד ע"א) דאמרי' התם אמאי (לא) תליא כרעא דקו"ף ותפסו בפשיטו' שכיון שצריך לתלותה אם לא עשה כן הפסיד צורת האות והרי היא פסולה ולא הביאו בדבר זה ראיה אחרת. ועתה הרב נר"ו הנז' דלה מים מבורות עמוקים והביא ראי' לפסול מדתניא בפרק הבונה (ק"ג ע"ב) דהה"ין חת"ין מפסלי ואע"ג דתליית כרעא דה"א אינו אלא מטעם תליית כרעא דקו"ף כדאית' בפרק הקומץ רבה (כ"ט ע"ב) וכיון שטעם תלייתן אחד ואם לא תלה בה"א נפסל' הה"א. ה"ה והוא הטעם שאם לא תלה בקו"ף נפסלה הקוף. ואין זו ראיה דאיכא למימר הא כדאיתא והא כדאיתא וטעמים שנאמרו על דרך מדרש אין לדקדק מהם כל כך. ויפה השגחת במה שאמרת דבה"א איכא מילתא יתירתא למיפסלה והיינו משום כתיבה שאינה תמה שלא תדמה לחי"ת מה שא"כ בקו"ף. ועוד שאפי' בה"א יש ראיה להתיר וכמו שאכתוב בס"ד בסמוך. אבל מכיון שיצא מפיהם של ראשונים ז"ל היה ראוי לחוש אלמלא שאין מנהג מקומכ' וגלילותיכם מסכים ליה. כבר כתבתי לך שיש בתשובה לאחד מן האחרונים ז"ל שהוא מתיר אפי' בה"א ואע"ג דתניא דהה"ין חית"ין לא יעשה. ועכשו אברר לך הענין. דע כי הרב המובהק ר' ש"ט פלק"ון ז"ל נשאל על רגל הה"א האחרונ' של שם בן ד' אותיות שנדבקה לגגה מה יש לעשות לה כי נראה לכאורה שהדבר קשה לגרדה שלא יראה כמוחק את השם ונשא ונתן בדבר הרב' שאין לחוש בכיוצא בזה למחיקת השם כיון שהוא מתכוין לתקן ובסוף דבריו העלה כי אין תליית כרעא דה"א מעכבת והביא ראיה מדאמרי' בפ' הקומץ רבה חזינא להו לספרי דוקני דתלוי לה לכרע' דה"א וחטרי לגגה דחי"ת ומדאמרי ספרי דוקני עבדי הכי משמע דליכא עכובא במילתא. וא"ת דהא תניא בהדי' דהה"ין חיתי"ן לא יעשה וקתני עלה יגנזו. ותירץ הרב ז"ל דכי קתני יגנזו אשארא ע"כ דבריו. ולפי דבריו איכא למימר דאיידי דתנא ההי"ן חית"ין לא יעשה ובההיא בודאי איכא עכובא תנא בהדייהו הה"ין חית"ין ונכון הוא. עוד יש לתרץ דברייתא איירי בחד גונא ואפי' לפסול בדיעבד וההיא דספרי דוקני היא בגונא אחריתי דברייתא תניא שאם הדביק כרעא דה"א בעובי עם גג הה"א ודאי מיפסלה שהרי חי"ת גמורה היא אבל אם לא הדביקה בעובי אלא בדקיקות אינה נפסלת בכך דשפיר מינכרא ה"א אבל ספרי דקואני הוו תלו לה למצוה זה תרצתי מסברא. ואח"כ מצאתי מי שכתב כן בזה הלשון ורגל השמאלי של חי"ת יהי' נדבק ועב למעלה בגג החי"ת כדי שלא יטעה בה שהי' ה"א על כן צריך שידבק רגל השמאלי בעובי לגג החי"ת עכ"ל זה המפרש. והרי זו ראיה מפורשת שרגל הה"א גם הקו"ף אינן נפסלות אם לא תלה אותן ונראה שזהו דעת ספר עמודי גולה שכתב וז"ל וספרי דוקאני חטרי לגגה דחי"ת פרש"י ז"ל כזה ח ויש מפרשים כזה ח ורבינו תם ז"ל פי' כזה ח וטוב לעשות כזה וכזה ותלו לכרעא דה"א ודקו"ף עכ"ל זה הספר ונראה מדעתו דתליית כרעייהו דה"א ודקו"ף שוות לחטטר' גגא דחי"ת מדכריך ותני להו כי הדדי ואין לומר שבחטטר' גגה דחי"ת יפסל ס"ת שא"כ לא תמצא ספר כשר שהרי לא נהגו כלל בשום חטרה לא כזה ולא כזה ועוד דלספרי דוקאני היא ולא לעכובא ודברי זה הספר קב ונקי וכדאי לסמוך עליו בכ"מ והרי זה מפורש וכיון שמצינו רב לסמוך ההיתר עליו אין לחוש לאוסרן ולשנות המנהג. והרב נר"ו הנזכר דחה בקונדריסו אשר שלח לכם ראית הרב רש"ט פלקו"ן הנז' ז"ל בשני פנים. האחד כי הוא אומר הא דספרי דוקאני א"א להיות כפשטה שהרי שנינו בפירש דהה"ין חית"ין יגנוז וא"כ על כרחייהו אית להו למיתלי כרעא דה"א דלא תהוי כחי"ת. אלא ה"ק דספרי דוקאני היו תולים כרעא דה"א יותר משאר הסופרים כדי שיהא ניכר אותו רמז של בעלי תשובה הרומז בתליית הה"א. ולישנא לא משמע הכי ועוד שהרי רש"י ז"ל פירוש בפירוש מנחות שלו ז"ל תלה לכרעא דה"א שלא היו מדביקין רגל הה"א לגגה וכן פירש ההיא דכרעא דקוף בפ' הבונה וכן פי' בעל הערוך בערך חטר. ועוד א"א לפרש כן כלל שהרי זה הלשון בעצמו אמרו בגמ' בפ' הבונה גבי כרעא דקוף וכל אותו ענין הנזכר בה"א בפ' הקומץ רבה נזכר בה"א בפ' הבונה והקו"ף אין לפרש אמאי תלוי כרעא דקוף הרבה שהרי עדין לא שמענו שצריך לתלות כלל שיצטרך לתת טעם למה מרחיקין אותו הרבה ואכתי לא עיילת' אפיקתיה אלא ודאי אפי' לתלייה כל שהוא שרגל קוף תלייה כדמוכחא באלפ"א בית"א דר"ע הוצרכו לאותו טעם וא"כ ספרי דוקני למה ליה למתלי כרע' דה"א טפי משאר ספרי משו' ה"ט הא בתליי' מועטת כתליית כרעא דקו"ף איתא להאי רמז. ועוד שאפי' לפי פירש הרב נר"ו אין תליית רגל הקוף מעכבת שבתליות רגל הה"א מצינו ברייתא מפורשת שצריך לתלות' ההיא דפרק הבונה הה"ין חיתי"ן וכו' וההיא ודאי לעכובא היא ולמצו' בלחוד צריך. לתלותה הרבה לפי פיר' זה והיינו ההיא דפרק הקומץ רבה דספרי דוקאני ובאותו סגנון שנאמרה לספרי דוקאני כרעא דה"א נאמרה כרעא דקו"ף וכי היכי דלהתם למצוה נאמרה אפי' לפי פירו' זה הכי נמי לכרעא דקוף שלא מצינו שיהא פתח תשובה בתליית כרעא דה"א אלא לספרי דוקאני וה"ה והוא הטעם לתליית כרעא דקוף שהרי שניהם שוין רמז לפתחי תשובה וכי היכי דבה"א ליכא אלא מצוה הכי נמי בקו"ף. והפנים השניים שבהם דחה הרב נר"ו ראיית הרב ר' ש"ט פלקון ז"ל שהוא אומר דספרי דוקאני הוי חטרי לגגיה דחי"ת ואפי' הכי תלו לכרעא דה"א ואע"פ שכיון שחטרו גגו של חי"ת אין בזה משום הה"ין חיתי"ן אפי' הכי תלו לה לפי שעכוב יש בדבר בתליית הה"א ואפי' היכא דליכא משום ההי"ן חית"ין מפני אותו רמז ויצא מזה דה"ה לכרעא דקוף שהרי שוה באותו רמז. והנה בפירושו זה ביטל ראיית עצמו שהביא דההיא דספרי דוקאני לעכובא אתמר מההיא דהה"ין חית"ין כמו שכתבתי למעלה. שהרי בפירש זה ההיא דהה"ין חית"ין היא בחד גונא היכא דלא חטרי' לגגיה דחי"ת והא דספרי דוקאני איתא בגונא אחריתי דחטרי לגגיה דחי"ת וא"כ הדרא בעיין לדוכתה מנא לן דספרי דוקאני לעכובא עבדי הכי ולא אשכחן בריית' דאמרה הכי ויש לבעל הדין לומר דלמצוה אתמר ולא לעכב מכיון שהיינו צריכין לראיתו שהביא ונתבטלה בפירושו זה. ועוד שהפירוש עצמו דחוק ואינו כדאי לסמוך עליו חדא דלישנא לא משמע הכי דהכי הוה לי' למימר חטרי לי' לגגיה דחי"ת ואפ"ה תלו לכרעא דה"א. ועוד דבגמרא מוכח שפיר דחטרת גגיה דחי"ת ותליית כרעיה דה"א כי הדדי נינהו בדינייהו דהכי אמרי' התם חטרי לגגי' דחי"ת כלומר חי ברומו של עולם ותלו לכרעא דה"א כדבעא מיניה וכו' ומוכח האי לישנא דדא ודא חד הוא למצוה ולא לעכב. ועוד כיון דתליית כרעיה דה"א לעיכובא היא אפי' היכא דליכא למיפסליה משום כתיבה שאינה תמה משום האי רמז א"כ פשיטא דהוה להו למיתלי לה אע"ג דחטרי לגגיה דחי"ת ולא הוה ליה למימר דספרי דוקאני עבדי הכי דפשיטא דאית להו למעבד הכי כיון דאי לא עבדי הכי מפסיל ס"ת ומה ענין לתלות זה בחטרא חי"ת דספרי דוקאני והוה ליה לאיתויי סתמא טעמא דתליית כרעא דה"א לההוא רמז דפתח תשובה. ועוד דודאי ברייתא דתניא ההי"ן חית"ין וכו' בכל ענין אתניי' שלא ידבק רגל הה"א לגגה דחי"ת ולא מפלגא ברייתא בין חטרי לגגיה דחי"ת בין לא חטרי וא"כ משום ההיא ברייתא גופה אית להו למעבד הכי ולא הוו צריכין לטעמא דפתח תשוב' דמייתי עלה. ועוד היאך היה עולה על הדעת דחטרת החי"ת יכשיר דביקת הה"א שהיו צריכין לטעם אחר והלא חטרת החי"ת אינו מעכב וא"כ אפשר הי' להן לכתוב חי"ת בלא חטרת גגה וכיון שכן אם הדביקו רגלה שלה"א כבר עשו מה"א חי"ת בלתי מחוטר דבין מחוטרת בין שאינה מחוטרת חי"ת היא ומה אצטריך למימר דלא עבדי הכי כי חטרי לגגה דחי"ת. ועוד שחטרת החי"ת לפרש"י ז"ל אינה משנה צורתה כמו שכתבתי גם הה"א יש לה אותו תג כדאית' בפ' הקומץ רבה (שם) ואדרבא השתא דמיא טפי ה"א לחי"ת כי מחטר' מכי לא מחטרא ופשיטא דאי לא תלו כרעא דה"א דמיא לחי"ת כי מחטרי לה נמי ובס' עמודי גולה נראה שהוא מפרש בין החטרא בין התליי' לספרי דוקאני וכמו שכתבתי לשוט למעלה. ואחר שדחינו אלו הרחיות נשאר הראיה מפורש להכשיר ויתד היא שלא תמוט: ועכשיו אכריע כן לפע"ד ממקום אחר הכרעה גמורה דודאי כל מה שדרשו בה"א וקו"ף למצוה אתמר ולא לעכב דהכי אמרי' בה"א בפ' הקומץ רבה (שם) מאי טעמא תליא כרעא דה"א דאי הדר בתשוב' מעיילי ליה וכו' ומ"ט אית ליה תגא אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי ובזה הלשון בעצמו נאמר בקו"ף בפרק הבונה (שם) ואין לך לומר דתגיה דקו"ף ודה"א לעכובא אתמר חדא דפוק חזי מה עמא דבר. ועוד שהרי נראה דברי הראשונים ז"ל שהם כתבו אותיו' של בד"ה ח"קי שצריכות להיות מתוייגות ע"פ המדרשות הלא תמצאם כלם בספר המנהיג והרי תג של חי"ת יצא לנו מהמדרש הזה דספרי דוקאני חטרי ליה לגגיה דחי"ת וההיא ודאי למצוה אתמר וה"ה לאינך. ועוד לא יהיו אותיות אלו יותר חמורות מאותיות שעטנ"ז ג"ץ דאמרי' בפ' הקומץ רבה (כ"ט ע"ב) א"ר ז' אותיות צריכות ג' זיינין ואע"פ שזה הלשון מוכיח דלעכובא אתמר אפ"ה כ' הרמב"ם ז"ל (פ"ה מה' תפילין ה"ג) דלמצוה בלחוד אתמר וכ"ש אותיו' של בד"ה חק"י שע"ד המדרש נאמרו שאין בהם עכוב. וכיון שתגה דה"א ודקו"ף למצוה אתמר ולא לעכב ה"ה לתליית כרעייהו דלא מפסקי' מדרשא בסכינה חריפא. ואדרבא יותר היה ראוי לפסול אם חסר תג של ה"א וקו"ף שהוא מחסר כתר של הקב"ה דאמרי' התם (שבת ק"ד ע"א) קו"ף קדוש וחם ושלום לחסר כתרו ואפ"ה לא מיפסיל מחמ' אותו חסרון כ"ש שאין לפסלו מפני דביק' כרעא שאינו אלא פתח תשובה לרשעים דאפי' אי לא משכחי ההוא פתחא משכחי פתח' אחרינא כדאמרי' התם (שם) וליעול באידך ואע"ג דמרחק טפי ע"י אפושי רחמי משכחי ליה ועיילי ביה וזה ע"ד אותו מדרש. וזו הכרעה גמורה לתליית כרעא דקו"ף ודה"א דלמצוה אתמר ולא לעכובא אלא א"כ יש בה"א טעם אחר מפני כתיבה שאינה תמה המוזכר בברייתא דההי"ן חית"ין אבל מפני טעם המדרש הזה לא. ואלו באנו לפסול אותיו' שלא נעשו ע"פ דקדוקן שיצאו מפ' הבונה וממדרשו' אחרים היינו פוסלין כמה ס"ת ומצאתי בירוש' בפ"ק דמגלה (ה"ט). בשני מקומו' רב ירמיה בשם רבי חייא בר אבא ור' סימון תרויהון אמרין תורת הראשונים לא היה ה"א ומ"ם שלהן סתומים. חי"ת וסמ"ך סתומים וזה סיוע שלא לפסול ספר תורה מפני דביקת רגל הה"א שאינה דומה לחי"ת ממש שהרי לא כל הדורו' שוין בפתיחתה ואלו הי' עכוב בדבר לא היו טועין הדורו' בכך וכ"ש בתליית כרעא דקוף שלא נאמרו הדברים אלא לספרי דוקאני וכדכתיבנא. והגיד לי ר' שמואל חלאיו יצ"ו שהוא היום שליח צבור בברש"ך והיה שליח צבור של קהלינו קהל מיורוק"א קודם הגזרה וידעת כי קהל גדול היה יותר מאלף בעלי בתים והיו שם מקדם רבני' וחכמים גדולים מפרובי"נצא וצר"פת וקטלונ"יא והיו שם יותר מששים ספרי' חדשים וישנים והעיד לי כי היו בהם הרבה שרגל הקוף היתה דבוקה. עוד שמעתי כי הרב ר' נסים גרונדי ז"ל שהי' בברצלו"נא והיה רבם של רבותי ז"ל שכתב ס"ת לעצמו והיו רגלי הקו"ף דבוקות לגגם. ואנוידל סופר שהי' ש"ץ במיורק"ה שאל אותו על זה כמדומה לו שהוא פסול ושתק הרב ז"ל ולא ענהו. ודע כי אם טעות הוא להדביק רגל הקוף לגגו טעו' קדום הוא שהרי החכם ר"א אבן עזרא ז"ל כתב בספר הנקרא צחות זה לשונו דע כי כל אות יש לה צורה אחת והטעם שהוא דבוקה חוץ מהה"א שהיא שני צורות והנה היא קו באורך קו ברוחב כי הקו הוא בין שתי נקודות ואח"כ שמו קו אחר מפורד ולדבריו אין רגל הקוף מפורד. עוד כ' שם אין אות יוצא מטור המכתב למטה רק הקוף והנה הוא כלמ"ד הפוך עכ"ד. ואע"פ שהחכם ז"ל לא הי' רב בקי בדינין אבל כשר הי' לעדו' ומעדותו למדנו שכך היו הספרי' הקדמונים. ובתלמוד יש כעין ראיה שאפי' הה"א היא דבוקה דאמרי' בפ' המגרש (פ"ה ע"ב) ולא לכתוב למחך דמשמע חוכא אלא למהך ומשמע לכאורה שבזאת הה"א אפשר להוציא ערער על הגט הצריכו להפרידה אבל שאר הה"ין לא צריך דבין דבוקה בין נפרדת ה"א היא ע"פ החילוק שעשיתי בין שהיא דבוקה בעובי לדבוקה בדקיקו' אלא שבגט כל שהיא דבוקה כלל בין אפי' בדקיקו' יש לחוש לערער. אבל בס"ת כיון שאינה דבוקה בעובי דלא דמיא לחי"ת כשרה זה נראה דעת רבינו ז"ל (הג"הה אמר הכותב קרוב לזה מה שכתבו שם התוס' והרשב"א ז"ל). ואין אנו צריכין לדחוק ולפרש כמ"ש הראשונים ז"ל דלא לכתוב למחך דלתלייה לכרעי' שפיר דלא ליתחזי למחך בחי"ת וזה דוחק שכל שהיא נפרד מעט לא משגיחי' בערעורו דבעל. ונראה ודאי שזהו דעת הגאונים ז"ל שהשמיטו מחבוריהם מדרשות אלו של תליית כרעייהו דה"א ודקו"ף ואלו היה עכוב בדבר לא היה להם לסתום אלא לפרש. וכן נר' ודאי דעת הרמב"ם ז"ל וכמו שדקדק מדבריו הדיין הנכבד ר' יוסף בר דוד יצ"ו בכתבו ששלח אלי זהו העולה בידי בדבר זה. ולפי שחלית פני שאדבר בזה עם הרב ר' יצחק בר ששת נר"ו עשיתי כן ודברתי עמו בב"הכ והוא תוקע עצמו בדברי ספר יורה דעה שכן כ' בפירוש וכן נראה מתשוב' הרשב"א ז"ל. ואתם עשו הישר בעיניכם. אבל אם יזדמן לכם תיקון ותסכימו עליו אינו מספיק להפריד רגל הקוף מגגה משום דהוי כחק תוכות דלא הויא כתיבה כדאיתא בגיטין בפ' המביא תניין (כ' ע"א) שהרי כשהפריד רגל הקוף נעשית האות מאליה כחוקק סביבות האות ותוכותיה ונשארה האות בולטת מאלי' ואנן בעינן חק יריכו' שיחקוק האו' עצמה וירכותיה שיהא הכתב בעצמו נעשה בידי אדם ולא מאליו הלכך צריך לגרוד כל הרגל שהוא נעשה בפסול ואח"כ יכתוב על הגרד הרגל תלויה והשתא שפיר חק יריכו' שהאו' מתחלת' כן הי' נעשית שהוא כותב גוף הקו"ף ואח"כ כותב כרעא והשתא לא הויא חק תוכות שכן הוא דרך עשייתה וכ"כ משמו של אדונינו החסיד הרב רבי יונה ז"ל וכ"כ תלמידו הרשב"א ז"ל. (הג"ה אמ"ה הרא"ש ז"ל נשאל כלל ג' סי' ט"ז על מ"ם פתוחה שנדבק' פתיחתה ונסתמה אם יותר טוב שיגרוד כל המ"ם ויכתוב אחר' במקומה או יגרוד הסתימה ויעשנה פתוחה והשיב יגרוד כל המ"ם ויעשה אחר' במקומה אבל גרידת סתימתה אינו עושה אותה אות דהו"ל חק תוכות ונשארה האו' עומדת מעצמה ולאו כתיבה היא שהרי לא עשה מעשה בגוף האו' ונעשית האו' מעצמה שב"ש ז"ל. והסכימה דעתי כדעת הרב המחבר ז"ל כנזכר בסמוך באות הקו"ף) וגם יש לדקדק בזה שלא יוסיף התקון פסול מטעם מנומ' מפני הגרידה וכדאמרי' בגטין (נ"ד ע"ב) גבי שם שנכתב שלא לשמו דשמעביר עליו דיו לקדשו. (הג"ה אמ"ה בכאן חלק עליו נכדו הה"ר צמח ז"ל). מיהו בתפילין ומזוזות א"א לעשו' כן אחר שכתב האות שאחר הקו"ף דבעינן שיהו כתובים כסדרן וחתמתי שמי שמעון בה"ר צמח הכ"מ: עליון הכתב בחור מורם מעם נשיא אלקים בתוכם. כמוהו בכל העם אין נבון וחכם. ה"ר מימון נגא"ר נר"ו: