שו"ת רדב"ז/תתקצ
שאלת ממני אודיעך דעתי שיש מקצת בני אדם קורעין הבגד מלפניו כנגד הטבור ממש והוא הנקרא זכזור בלשון ערב ויש מקצתם קורעין מן הצד כנגד הלב הי מינייהו עדיף ובאיזה מקום מתקיים מצות קריעה:
תשובה כל בית הצואר מלפניו הוא כשר לקריעה לכ"ע ובית הצואר מן הצדדין לדעת מקצת יצא ולדעת מקצת לא יצא ואלו שקורעין כנגד הלב טפי עדיף חדא דקיי"ל על אביו ועל אמו קורע כל הבגדים עד שמגלה את לבו ואי אמרת בשלמא מן הצד היינו שמגלה את לבו אלא אי אמרת מלפניו ממש כמו שנהגו מקצת העם לעולם לא יגלה את לבו אלא טבורו. ותו דבשלמא מן הצד מנכרא קריעה אבל מלפניו לא מנכר דדרך הוא להיות הבגד קרוע שם רוב פעמים. ותו דבשלמא הבגד שהוא סתום מלפניו מצי למקרעיה הכי אבל הבגד הפתוח מלפניו צריך למקרעיה מן הצד ולפיכך נהגו כן אפילו בסתום. ותו דצריך לקרוע טפח ואם קורע מלפניו נמצא פוגע בפתוח של הבגד הנקרא רכוב בלשון ערב ונעשה כנגד פתוח ולא מינכרא קריעה ולפעמים לא יהיה שם קריעת טפח הילכך מן הצד כנגד הלב הוא עדיף ואע"ג דהרמב"ן ז"ל ס"ל דמן הצדדין אינה קריעה הנ"מ קריעה לצד הכתפים אבל מלפניו אע"פ שהיא לצד הלב שפיר דמי. והא דאמרינן עד היכן הוא קורע ומוסיף עד טבורו ואם הוא מן הצד לא יגיע עד טבורו. י"ל שאחר שקרע נגד הלב בפעם הראשונה אם בא להוסיף קורע מלמעלה למטה עד הטבור. ומ"מ הקריעה הנכונה לצאת ידי כל הלשונות וכללות כל מיני מלבושים שיקרע למעלה בבית הצואר מלמעלה למטה משוך מעט לצד שמאל שהוא מקום הלב כלומר יניח פתיחת הזכזור או פתיחת הבגד אשר מלפניו לצד ימין מעט וקורע בית הצואר מלמעלה למטה ונמצא קורע מלפניו וכנגד לבו ואם בא לקרוע הבגדים כולם על אביו ועל אמו יגלה את לבו ואם יוסיף קרעים יגיע עד טבורו כן אנו נוהגים ומינה לא תזוז. וז"ל המרדכי והקריעה הוי למעלה מבית הצואר ולמטה עד שמגלה את לבו ע"כ. והנלע"ד כתבתי: