שו"ת רדב"ז/תתקעא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שאלת ממני אודיעך דעתי במי שהיה מלשין ומסור לרבים וליחידים והיה חייב לראובן מנה בהלואה ובערכאותיהם והלך שמעון אשר הלשין עליו זה המסור והשתדל עם השר לאבדו וכן היה יתמו חטאים מן הארץ ורשעים וכו' ועתה תובע ראובן את שמעון המנה שהיה חייב לו המסור מטעם דינא דגרמי:

תשובה לא מיבעיא בנ"ד דפשיטא דשמעון פטור דאין כאן דינא דגרמי אלא גרמא בנזקין דקייל"ן דפטור שהרי שמעון דבר אל השר וגרם לאבדו כמי שגורם לאבד שטרו של חבירו דהוי גורם ולא דינא דגרמי ופשיטא דפטור אלא אפי' אם היה הורג שמעון את המסור בידים ממש היה פטור מלשלם מה שעליו שהרי מצוה זו לאבד המוסרין מוטלת על כל ישראל ואפי' על ראובן בעל חוב בעצמו היה מוטל לאבדו הא למה זה דומה למי שיש לו אחד מן המזיקין כגון ארי ונחש וכלב רע שכל הקודם בו זכה אעפ"י ששוה ממון לבעליו פטור מלשלם הילכך אם הרגו שמעון בדין מפני שהוא מסור ודאי דפטור דמצוה קעביד ואי הרגו שלא כדין נמי פטור דקם ליה בדרבה מיניה ואין אדם מת ומשלם ואפילו אין שם עדים והתראה דאין ממיתין אותו אפ"ה פטור מן התשלומין כיון שיש בעבירה שעשה חיוב מיתה אם היה בעדים והתראה והרי זה ברור. הלכך פטור שמעון ותבוא עליו ברכה שקיים ובערת הרע מקרבך וכן מעשים בכל יום בכל גלילות ישראל וכן כתבו הפוסקים. והנראה לפע"ד כתבתי: