שו"ת רדב"ז/תתקמה
שאלה אל המשכיל ונבון כה' שמואל ן' וירגה יצ"ו מרודס. ילמדנו רבינו ביאור מה שכתוב באורח חיים בהלכות חנוכה כי בבית הכנסת מניחה בדרום ועל זה סמכו העולם ומניחין אותה בכותל דרומי של בית הכנסת באמצע הכותל ואף אם אין שם פתח ובעיני נראה שבוש גדול כי מי נתן נר חנוכה רק אצל הפתח שהוא צד ימין וכן כתב בהדיא הרמ"ה ז"ל ובבית הכנסת מניחין אותה בימין:
תשובה אין כאן שיבוש לא גדול ולא קטן אלא אדרבה יפה הם עושים ואע"פ שלשון ימין משמע ימין הפתח ולשון שכתב הטור מניחה בדרום משמע נמי דרום הפתח מיהו בהגהות הביאו זה הלשון וכתוב בו מניחה בדרום ומשמע בדרומו של עולם הילכך ימין נמי איכא לפרושי ימין העולם כי היכי דלא תיקשי כדבעינן לפרושי. ואפילו תימא דכוונת הסמ"ק לימין הפתח הנ"מ בזמן שפתח ביהכ"נ פתוח למזרח שנמצאת אתה מקיים את שתיהן נר חנוכה בצד הפתח ומונחת בדרום העולם כמו המנורה שנרות בית הכנסת דוגמתן. אבל אם היה פתח ביהכ"נ פתוח לאחד משאר הצדדין קיימת אצל הפתח אבל לא קיימת דומיא דמנורה שהרי מנורה בדרום כדאמרינן הרוצה להעשיר יצפין להחכים ידרים וסימנך שלחן בצפון ומנורה בדרום וביהכ"נ שאין פתחה למזרח מוטב שיניחו המנורה בצד דרום דומיא דמנורה אף אם אין שם פתח דמ"ט צריך אצל הפתח משום פרסומי ניסא כיון שהיא בביהכ"נ שצורת פתחה כצורת פתח בית המקדש אפילו אם מניחין אותה רחוק מן הפתח משוכה לצד דרום אין בזה לא שיבוש ולא טעות שכן המנורה היתה משוכה קצת לצד דרום וכן השלחן משוכה קצת לצפון ומזבח הזהב שהוא מזבח הקטרת מכוון בין צפון לדרום משוך בין השלחן והמנורה לחוץ ושלשתם היו מונחים משליש ההיכל ולפנים כנגד הפרוכת המבדלת בין הקדש ובין קדש הקדשים. הרי לך שהמנורה לא היתה מונחת סמוך לפתח ההיכל לא מן הצפון לדרום ולא מן המזרח למערב. ונ"ל שעל זה נהגו בירושלים תוב"ב להניח המנורה לצד דרום רחוקה מן הפתח קרובה אל ההיכל לפי שהפתח פתוח למערבו של עולם ואחוריהם אל הפתח ופניהם למזרח העולם לכותל מערבי ואעפ"י שהניחוהו לימין הנכנס לא חשו להניחה סמוך לפתח משום דבכל דוכתא דקיימא איכא פרסומי ניסא וכדכתיבנא לעיל. וראיתי ששאלי מלפני הר"ר ישראל ז"ל אם מניחין נרות חנוכה של ביהכ"נ בין צפון לדרום או בין מזרח למערב. והשיב ז"ל דהוי פלוגתא דתנאי דרבי ור"א בפרק שתי הלחם. ופלוגתא דגאונים ז"ל דרש"י ז"ל פירש בפירוש החומש בין מזרח למערב אליבא דרבי דקייל"ן הלכה כרבי מחבירו. אמנם הרמב"ם ז"ל וס"ה כתבו בין צפון לדרום היו מונחים וכתב הסמ"ק שאנו מדליקין בביהכ"נ לצד דרום זכר למנורה א"כ צריכין אנו ג"כ לסדר הנרות כמו שהיו מסודרין במנורה למר כדאי' לה ולמר כדאית ליה ובמקומו' נוהגין כך ובמקומו' נוהגין כך ונהרא נהרא ופשטה וכו' אמנם הייתי במקום שאין מנהג הייתי מנהיג כמו שראיתי ברוב מקומות וכרבי מחבירו ע"כ. הרי לך בהדיא שיש לסדר הנרות בביהכ"נ כסדר המנורה ומינה נהי שצריך להניח אותה בדרום העולם כמו שהיו מניחין המנורה. אבל במש"כ במקום שאין מנהג היה מנהיג בין מזרח למערב כרבי משום דהלכה כרבי מחבירו תמהתי היאך יפסוק הוא מסברתו שלא כדעת הפוסקים הרמב"ם וס"ה שהם גאוני עולם ועליהם אנו סומכין בכל ענין ואע"ג שרש"י ז"ל פי' כן מ"מ רש"י מפרש הוא ולא פוסק ובכמה מקומות מצינו שמפרש המשנה באוקמתא דלא קיימא הכי במסקנא ואי משום דהלכה כרבי מחבירו הנ"מ היכא דלא מסתבר טעמיה דחבירו אבל הכא מסתבר טעמיה דר' אלעזר בר"ש כדבעינן לפרושי לקמן בעהי"ת. ותו דהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו דהא איכא ר' נתן דקאי כוותיה דר"א בר"ש דא"ר נתן מכאן שאמצעי משובח והא לא משכח לה אלא למ"ד צפון ודרום היו מונחין דאלו לרבי הנר השני הוא הנקרא נר מערבי. וכ"כ הר"ן ז"ל במגלה דר' נתן ס"ל צפון ודרום היו מונחין והריא"ף ז"ל מייתי לה בפרק הקורא משמע דהלכתא היא ומינה נמי דהלכתא כראב"ש והשתא ניחא אפילו תימא הלכה כרבי אפי' מחביריו. וכ"כ הר"ר אלי' מזרחי ז"ל דר' נתן ס"ל צפון ודרום הי' מונחין כר"א בר"ש ומוכרח הוא. ותו דמסתבר טעמייהו דבשלמא אי צפון ודרום נתונים היינו דקרי לנר אמצעי שהוא עיקר המנורה נר מערבי שנוטה לצד מערב והשאר פונים אליו דאלו לרבי צריך לדחוק דקרי נר השני נר מערבי אע"פ שיש אחר מערבי ממנו. ותו דלכ"ע ארון מונח אורכו לרוחב ההיכל דהיינו צפון ודרום. והכי איתא בגמרא מנחות בהדיא וכן היה צריך שתהיה המנורה כי נר מצוה ותורה אור והשתא ניחא מאי דאיכא לאקשויי דרבי ור"א פליגי בשלחן ופליגי במנורה דלרבי תרווייהו בין מזרח למערב ארכן לאורך הבית ולר"א תרווייהו בין צפון לדרום ארכן לרוחב הבית והכי איתא בגמרא בהדיא וא"ת כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות בית הבחירה וז"ל השלחן היה ארכו וכו' והיה מונח ארכו לאורך הבית ורחבו לרוחב הבית וכן שאר כל הכלים שבמקדש ארכן לארכו של בית חוץ מן הארון שהיה ארכו לרוחב הבית וכן נרות המנורה היו כנגד רוחב הבית בין הצפון ובין הדרום ע"כ. הרי דבשלחן פסק כרבי ובמנורה פסק כר' אלעזר ובמאי דכתיבנא אתי שפיר דבמנורה קאי ר' נתן כר"א ומסתבר טעמייהו ובשלתן הלכה כרבי מחבירו ותלמודא שקיל וטרי אליביה. הילכך פסקינן כוותיה. ודבר זה נעלם מעיני הר"ר ישראל או דילמא אגב שיטפא לא עיין בה. ומ"ש רש"י ז"ל בפ' בהעלותך לא לפסוק הלכה כתב כן אלא תפוס לשון סיפרי דתניא התם לפי שהוא אומר והאיר וכו' הא כיצד ג' כלפי מזרח וג' כלפי מערב ואחד באמצע וסתם מתניתין נמי במס' תמיד הכי איתא מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שני נרות מזרחיים דולקים מדשן את השאר וכו' וכתבו כן הרמב"ן ז"ל דאתיא האי משנה כרבי דאמר מזרח ומערב היו מונחים ותפס לן רש"י ז"ל לשון משנה סתמית אבל לא לפסוק הלכה ולפיכך אין כאן מחלוקת גאונים ז"ל אלא מחלוקת תנאים ומעתה אותן המקומות שנהגו להניח נרות חנוכה של בה"כ בין מזרח למערב מנהג בטעות הוא שפסקו הלכה מתוך המשנה ובירושלים תוב"ב מניחין אותם בין צפון לדרום כמו שהוכחנו והוא מנהג ותיקין. והנראה לע"ד כתבתי: