שו"ת רדב"ז/תתקמג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלה על מה סמכו הבעלי בתים לשלוח עופות שחוטין ובשר ותבשיל ביד קטנים כבן שש וכבן שבע והעכו"ם מלוה אותם ואע"ג שכתב הר"ן ז"ל בפרק לולב הגזול וז"ל אע"ג דקטן לא מהימן באיסורין דאורייתא כדאמרינן בפ"ק דפסחים המנוה רבנן בדרבנן הנ"מ במלתא דקיימא בחזקת איסור שאין סומכין על הקטן להעמידו בחזקת היתר אבל להעמיד הדבר על חזקתו בשמירת טהרות מהימן. ומכאן יש ללמוד שסומכים על הקטנים לשמור הדברים המותרים. ומיהו דוקא בידו ממש אבל ביד נכרי לא שלא למדנו על עדות קטן לשמור מה שביד אחר ע"כ. ואני הקטו מתלמידי אדוני לא ירדתי לסוף דעתו אם זה הקטן שהתיר לסמוך עליו בדאורייתא אם צריך שיהיה שהגיע לחינוך כבן תשע כבן עשר או יספיק כשיגיע לעונות הפעוטות כבן שש כבן שבע דאמרינן שיש להם דעת או לא חיישינן לשנים כי אם יודע לשמור בלבד ואפילו קטן ביותר שכך נראה מהלשון. ומספקא לי ג"כ הא דכתב ז"ל ומיהו בידו ממש אבל ביד עכו"ם לא אם הקטן מוליך הדבר המותר בידו והעכו"ם מלוה אותו אי חיישינן לאותו עכו"ם שמא יחליף לו היתר באיסור ולא משגח ביה דלהך גירסא שהביא הר"ן ז"ל דקמ"ל שידע לשמור אוכלין מטומאה כו' דאם הקטן יודע לשמור הדבר מן העכו"ם מותר אם נדמה העכו"ם לטומאה. ולכאורה נראה דלא מדמינן דבשלמא טומאה נוכל לומר שאם הקטן יודע לשמור דמותר דאין לו מי שירמה אותו אבל העכו"ם המלוה אותו אפשר שהעכו"ם ירמה אותו ויחלוף היתר באיסור להנאתו או כדי להכשיל לישראל ובשל תורה לא מקילינן כולי האי ומספקא לי ג"כ אם שולח אדם ביד בנו עופות אצל הטבח לשחוט אי אמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ואין סומכין על הקטן כדאמר הר"ן ז"ל דמלתא דקיימא בחזקת איסור אין סומכין על הקטן או לא עכ"ל השאלה:

תשובה גדר הקטן אשר סומכין עליו בדאורייתא הוא שיודע לשמור מה שבידו שאם בא אדם לקחת מה שבידו צועק או בוכה או מונע או כשבא לאמו אומר פלוני לקח מה שבידי כשהגיע לעונה זו סומכין עליו לשמור מה שהוא בחזקתו ואין משגיחין בשנים. תדע שהיכר' שבבריות נתנה גדר לכל דבר ודבר דתניא היודע לנענע וכו' היודע להתעטף וכו' היודע לשמור וכו' ולא נתנה גדר אחד לכולם. הילכך היודע לשמור מה שבידו סומכין עליו. ותו דגרסינן בירושלמי ואיתא במרדכי היודע לנענע וכו' לא סוף דבר שיודע לנענע אלא מוליך ומביא יודע להתעטף וכו' לא סוף דבר שיודע להתעטף אלא להשליך שתי כנפיו לפניו ושתי כנפיו לאחריו וכו' הא למדת שאע"פ שאינו יודע לעשות המצוה בשלימות אביו ליקח לו וכו' הך בבא לשמור נמי אע"ג שאינו יודע לשמור שמירה מעולה כיון שיודע לשמור מה שבידו אע"פ דלא ידע להשמר מרמאות וחילוף דלכולי האי לא חיישינן. תדע דלעולם לא חיישינן לאחלופי או לעירוב אלא היכא שיש לעכו"ם תועלת בדבר אבל היכא דלית ליה תועלת לא חיישינן שמא יתכוין להעביר הישראל. וראיה מדאמרינן בפ' אין מעמידין גבי האי ארבא דמורייסא למאי ניחוש לה אי דמערבי בה חמרא קסטא דמורייסא בלומה קסטא דחמרא בארבעה לומי וכי תימא חיישינן שמא יחליף כחושה בשמינה הא אסיקנא בפ"ק דחולין דבין ביין נסך בין בשאר איסורין סגי ביוצא ונכנס ותינוק לשמור מה שבידו לא גרע מיוצא ונכנס דמרתת העכו"ם מלהחליף פן יגיד התינוק לאמו. וכן יש במשמעות לשון הר"ן ז"ל שכתב הנ"מ במלתא דקיימא בחזקת איסור שאין סומכין על התינוק להעמידו בחזקת היתר אבל להעמיד הדבר על חזקתו כשמירת טהרות מהימן ומשמע התינוק מהימן דאי לאו לאשמועינן האי אמאי שני לישנא דתנא נקרי ליה קטן אלא משמע אפילו תינוק קטן אם יודע לשמור סגי. וכן כתבה הרא"ה ז"ל דאע"ג דקטן לא מהימן באיסורין הנ"מ מאיסור להיתר אבל להעמידו בחזקתו מהימן כיון שבא לכלל דעת שמירה ע"כ וברור הוא:

ולענין אם יכול לשלוח עופות אצל הטבח ביד קטן נ"ל דכ"ש הוא שהרי אם מצא תרנגולין וגדיין שחוטין מותרין אם רוב טבחי העיר ישראל ולכ"ע אם מצא אותם בבית מותרין הרי דבאיסור תורה סמכינן ארוב טבחי ישראל. אף בנ"ד אם מצא תרנגולין שחוטות בתוך הח"ארה שלנו ודאי שהן מותרין דרוב טבחי ישראל שכיחי בה וכ"ש כשהם ביד קטן דודאי עשה שליחתו ולאחלופי לא חיישינן וכדכתיבנא. וגדולה מזו אני אומר דאפילו עובר הנער דרך מובאות העכו"ם מותרות שהרי לא ראינו בהם מי שרוצה לשחוט עוף אם לא שישאלוהו על כך. וא"כ לא חיישינן שמא אחד מהעכו"ם לקח אותם מידו לשחוט אותם וסתמא דמלתא הנער הולך למקום ששלחוהו ולאחלופי לא חיישינן וכדכתיבנא וקצרתי למיעוט הפנאי בדברים הפשוטים. והנראה לענ"ד כתבתי. וגדולה מזו התיר הרשב"א סימן ק"ו: