שו"ת רדב"ז/תתקמב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן ששכר שני עדים והם עמי הארץ והלך וחדש בפניהם אשה אם יש ממש באלו הקדושין. חדא דתנן בבכורות הנוטל שכר לדון דיניו בטילין הנוטל שכר להעיד עדותו בטלה. ותו דעמי הארץ אין מוסרין להם עדות ולא ידענו דילמא לכתחלה אין מוסרין להם עדות אבל אם העידו עדותן עדות וכ"ש בקדושי אשה דאיכא חומרת אשת איש:

תשובה אם אלו העדים נטלו שכר בטלה ודאי פשיטא לך דעדותן עדות דלא עדיפא מההיא דתנן בהדיא הנוטל שכר לדון דיניו בטילין. והקשו בתוספות והא תנן מכוער הדיין שנוטל שכר לדון אלא שדינו דין מפרש בפ"ב דכתובות באגר בטלה דמוכח שרי ע"כ. וכן פסקו כל הפוסקים וכן העד הנוטל שכר בטלה דמוכח דעדותו עדות ולא מיבעיא לך אלא היכא דלא הוי שכר בטלה אלא שהוא שוכר אותו להיות עד בדבר:

ולענין שתצא בלא גט ודאי לא תיבעי לך דלא גריעי מהמקדש בפסולי עדות דרבנן שכתבו הגאונים והרמב"ם ז"ל והפוסקים שצריכה גט ואע"ג דתנן עדותיו בטלין דמשמע בטלין לגמרי פסולי עדות דרבנן נמי עדותן בטלה אע"פ שקבלו עדותן אין עושין עפ"י אותה עדות ואפ"ה אם קדש בהם את האשה צריכה גט מספק. הנוטל שכר להעיד נמי אע"פ שעדותיו בטלה אם קדש בהם את האשה צריכה גט ואע"ג דשיילינן עלה דהאי מתניתין מנהמ"ל ומייתי קרא ראה למדתי אתכם וגו' מה אני בחנם וכו' אסמכתא בעלמא היא. ותו דלא מייתינן אלא לענין שאסור ללמד בשכר או להורות בשכר אבל לענין שתהא הוראתו בטלה או תורה שלומד בטלה לא מייתינן ראיה וכן נראה מדברי רש"י ז"ל. אלא כי תיבעי לך אם היא מקודשת לגמרי ומה שעשה עשוי אלא שאסור לעשות כן או דילמא עדותן בטלה לגמרי ואם בא אחר וקדשה תפסי קדושי שני ונפקא מינה למי שבא עליה אם הוא במיתה או לא. ונ"ל שהיא מקודשת לגמרי מן התורה דהא דתנן הנוטל שכר להעיד עדותיו בטלין איירי במי שהיה יודע לו עדות ונוטל שכר כדי לבוא ולהעיד שרוצה לכבוש עדותו וקעבר על אם לא יגיד ונשא עונו ודמיא ממש למי שנוטל שכר לדון שיודע הדין ואינו רוצה לדון להם אלא בשכר וכיון דמחוייב מן התורה לבוא ולהגיד ואינו מגיד אלא בשכר עדותו בטלה אבל מי שאינו יודע לו עדות ואומר לו תבוא עמי להיות עד בדבר זה אינו מחוייב בדבר ולפיכך אם נטל שכר כדי לראות הדבר כדי להיות עד שרי. והכי דייקינן לישנא דגרסינן בסנהדרין דקתני הנוטל שכר להעיד משמע לבוא ולהעיד מה שיודע ומשמע דהכי מפרשי לה בירושלמי חד בר נש אתי למידן קומי רב הונא א"ל אייתי לי בר נש דיסק לדקלא תחותי רב הונא הוה ידע סהדותא לחד גברא א"ל איתי מסהיד לי א"ל הב אגרא ותניא כן נותנין לדיין שכר בטלותו ולעד שכר עדותו ע"כ כלומר שכר בטלת עדותו דאם לא תפרש כן קשיא ברייתא אמתניתין ומשמע דמתניתין בהכי איירי ולא במי ששוכר עדים לבא לראות את העדות. והרא"ש ז"ל כתב זה הירושלמי ואיתא נמי בהגהות הלכות סנהדרין וכבר שאלו מלפני הרמב"ם ז"ל כיוצא בזה וז"ל השאלה. וגם משפט מלמדי תינוקות שמניחין מלאכת שמים והולכין להעיד עדות אף בכספים לא בחנם האם מלאכתם רמיה וגם עדותן איני יודע מה היא שהרי משנה שלימה היא בבכורות הנוטל שכרו לדון דיניו בטלין להעיד עדותו בטלה ואע"ג דאיכא דמפרשי לה ומוקי לה כשהיה יודע לו עדות ואיכא דדחיק ועייל גמלא בקופא דמחטא ואמר שכר בטלה היא דשקלי ואנן לאסבירא לן. תשובה הדבר ברור שאסור ליקח שכר על עצמה של עדות אבל סופר שהוא עד שלוקח השכר על כתיבת השטר הוא לוקח לא על העדות ואלו מלמדי תינוקות שבאלו הימים כמה בטלות מבטלין ממלאכתן בכל יום בדברים בטלים ותמיד הם עוברים והלואי שלא יתבטלו אלא להעיד בלבד בחנם ע"כ. ושני הדברים שדחה השואל מסברתו בלא טעם שניהם אמת שאם הוא לוקח שכר בטלה דמוכח מותר הוא לכ"ע וכן כתב הרב ז"ל גבי הנוטל שכר לדון והכי איתא בירושלמי בהדיא גבי עד וכדכתיבנא לעיל. ופשטא דמתניתין איירי במי שהיה יודע לו עדות וכדמוכחנא לעיל והרב ז"ל לא השיב כסברת השואל שאמר וגם עדותן איני יודע מה היא אלא השיב אסור לקחת שכר על עצמה של עדות אבל לא השיב שהעדות בטלה כאשר השיב השואל. ונראה שהוא ז"ל אינו מחלק בין אם היה לו עדות למי שאומר בוא ותראה עדות זה כדי שתעידני אלא שהכל אסור בשכר אבל אין העדות בטלה וטעמו של דבר דבשלמא דיין ימצא דיינים אחרים שידונו בחנם אבל מה יעשה מי שאין לו אלא עד זה ואינו רוצה להעיד בחנם יפסיד את ממונו ואגב דתנא גבי דיין דיניו בטלים תנא נמי עדותו בטלה אע"ג דלא הוי בטיל אלא אסור ליקח שכר על עצמה של עדות. ומיהו תמיה מילתא שלא כתב הרב ז"ל דין זה שהרי הנוטל שכרו לראות הבכור כתב בהלכות בכורות ודיין הנוטל שכרו לדון כתב בהלכות סנהדרין וחפשתי בכל הלכות עדות ולא מצאתיו דין זה ולפיכך דעתי סומכת שאם אמר אדם לחבירו תבוא ותהיה עד בדבר פלוני כיון שעדיין לא נתחייב בדבר הרשות בידו להיות נמנע עד שיתנו לו שכרו ודבר זה לא הוצרך לכתוב ובהכי לא איירי מתניתין ואם היה יודע לו עדות וא"ל בוא והעידני ואם יקבלו עדותך אתן לך כך וכך ואם לא יקבלו לא אתן לך הרי זה נוגע בעדות ועדותו בטל וכתב הרב ז"ל פרק ט"ו מהלכות עדות וז"ל כל עדות שתבוא לאדם הנאה ממנו וכו' ואם אמר תבא ותעידני ואתן לך כך וכך בין יקבלו עדותך בין לא יקבלו הרי זה אסור אלא חייב לקיים מצות עשה בחנם שנאמר והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו וכתבה הרב ז"ל פ"א מהלכות עדות ואם לא רצה להעיד בחנם ועבר על עשה מה יעשה זה ואין לו עד אחר ולפיכך אם יטלו שכרו אין עדותו בטלה אלא שביטל מצות עשה והיינו שלא כתבה הרב ז"ל לא בחיבור ולא בפירוש המשנה. ולענין מ"ש שהם עמי הארץ אם אינם לא במקרא ולא במשנה ולא במצות ולא בדרך ארץ עדותן פסולה מדבריהם והוי כמקדש בפסולי עדות דרבנן וכל עם הארץ הוא בחזקת פסול עד שיוחזק שהולך בדרכי ישרים וכ"כ הרמב"ם ז"ל. כללא דנקטינן מהאי שקלי וטריא דדיין או עד הנוטל שכר בטלתו בטלה דמוכח שפיר דמי ואם נוטל שכר על הדבר בעצמו אם דיין הוא דיניו בטלין וחוזר ודן בפני דיין אחר אם ירצה ואם עד הוא אם יודע לו עדות אסור לקחת שכר על העדות. ואם עבר ולוקח אין עדותו בטלה ואם אומר בוא וראה עדות זה כדי שתעיד עלי הרשות בידו להיות נמנע או לקחת שכר על הראייה לא על הגדת העדות. ואם העדים ישנם במקצת מצות או בגמילות חסדים קדושיו קדושין גמורים ואם אינם בכל אחת מאלו אין קדושיו קדושי תורה ואם בא להוציאה צריכה גט ואם בא לכונסה צריך לקדש אותה פעם אחרת בפני עדים כשרים. ואפילו אם תרצה לפרש שהרב ז"ל אינו מחלק בין שני מיני עדיות וכדכתיבנא לעיל מ"מ אסור קאמר ולא שתהיה עדותו בטלה והיינו שלא כתבן בחיבור בכלל פסולי עדות. והנלע"ד כתבתי: