שו"ת רדב"ז/תתקלו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלה מרודס. לנבון וחכם כה' שמואל ן' וירגא יצ"ו. על ראובן שרצה לקדש גרושת חבירו תוך ג' חדשים והתרו בו שלא יעשה כן ונתיעץ עם אחד ואמר שיקדש ואח"כ יברח וכן עשה והשאלה היא מאחר שהתרו בו ועבר על התראה אי מפקינן לה מיניה או לא דדילמא דמיא למ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ל"ב סימן ג' על שמעון שהביא גט והוצרך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואח"כ רצה השליח לכונסה ונמלך השליח בחכם והתרה בו שלא ישאנה ולא שמע והלך ונשאה והשיב ז"ל יפה התרית בו כיון שאמר בפ"נ ובפ"נ כדתנן בפ"ב דיבמות המביא גט ממד"ה ואמר בפ"נ ובפ"נ לא ישא את אשתו וכו' ועוד אני אומר שצריך להוציאה ואע"ג דמיבעיא לן בפ"ב דיבמות כנס מהו שיוציא ומסקינן דלא יוציאה הנ"מ כנס בדיעבד אבל אם עבר על התראת ב"ד וכנסה מפקינן מיניה. ועוד מכין אותו מכת מרדות וכו'. הרי שכתב הרא"ש ז"ל דמפקינן לה מיניה אחר שעבר על התראת ב"ד כי אם התיר אותה התלמוד הוא בדיעבד וכנדון שלפנינו לא התירה התלמוד אלא בדיעבד דאתמר בפ' החולץ קדש וברח ערוקיה מסתייה. עוד מצאתי כתוב בדברי המגיד משנה שהסכים עם דברי הרא"ש ז"ל כדאיתא בירושלמי. עם הסכמת הרשב"א ז"ל פ"י מה' גירושין וז"ל שליח שהביא גט וכו' משנה ביבמות פ' כיצד וכו' עד ויש בירושלמי בזה נוסחאות חלוקות. אבל הרשב"א ז"ל מצא נוסחא אחרת קדש כמי שכנס אמרו לו שלא יכנוס וכנס מוציאין מידו. ופי' הוא ז"ל אמרו לו וכנס אחר ההתראה קונסין אותו ומוציאין מידו ע"כ. הרי שכתב בהדיא המ"מ בשם הירושלמי וגם פי' הרשב"א כי העובר על התראת ב"ד בכל אותם שאמרו חכמים לא יכנוס אע"פ שאמרו אם כנס לא יוציא קונסין אותו ומוציאין אותה מידו כ"ש בנדון שלפנינו שהיה ראוי להחמיר בו יותר לפי שהחמירו בהם חכמים יותר מכל אותם דפ' כיצד כי שם אמרו אם כנס אינו מוציא וכאן אמרו אם קדש משמתינן ליה עד שיגרש לפי דעת הרא"ש ובנו ז"ל. או אם נחלקו ונאמר כי מה שאמרו אלו הפוסקים שנקנוס מי שעבר על התראת ב"ד ומפקינן מיניה היינו דוקא בכל אותם איסורין שהם בלתי מוגבלים בזמן כמו שליח שהביא גט ואמר בפ"נ או עד שהעיד לאשה שמת בעלה או חכם שאסר את האשה על בעלה בנדר וכיוצא שעל כולם אמרו חכמים לא ישא בסתם אבל בנדון שלפנינו שהוא איסור מוגבל בזמן שלא יכנוס תוך ג' חדשים נאמר כי אחר שעבר הזמן הותרה לו אע"פ שעבר על התראת ב"ד. גם יש להסתפק על מה שכתב הרא"ש מוציאין אותה ממנו אם נאסרה עולמית או אם יכול לחזור ולכונסה אחר שהוציאה כי כן יראה קצת מן הירושלמי שהביא המ"מ שכתבתי למעלה. זהו שיעור מה שיסתפק אצלינו בענין. על הכל תבוא תשובת מעלתו עם מוביל הכתב ומאת ה' תהיה משכרתו שלמה כנפשו הרמה והנשאת יראת ה' וכנפש קטן מקטני תלמידיו הצעיר פלוני. האשה הזאת נשאת עם המקדש שלא כרצוני כי דעתי היא להחמיר ע"כ יודיעני מעלתך דעתו ואם שגיתי ידין לי ושלום:

תשובה מותר ראובן לכנוס את אשתו לכתחלה לסוף ג' חדשים כיון דברח ערוקיה מסתייע אע"פ שעבר על התראת ב"ד ולא דמיא כלל להנך דהיינו שליח שהביא גט וחביריו ולא מהטעם אשר כתבת אלא משום דכל הנך אית בהו חשש אשת איש וחמירי טפי וחיישינן שמא עיניו נתן בה ותקפו יצרו ועבר על התראת ב"ד למלאת תאותו וכיון שכן יש רגלים לדבר ומפקינן לה מיניה. אבל בנ"ד אין עיקר איסורו חמור וחששא דרבנן בעלמא היא כדי להבחין בין זרע ראשון לזרע שני. ואע"ג דילפינן לה מלהיות לך לאלהים ולזרעך אחריך בזמן שזרעך אחריך מיוחס אסמכתא בעלמא היא וכן כתבו התוספות. וכיון דקיל איסורו אחר שעברו ג' חדשים אין כאן איסור כלל ולא בית מיחוש לא מדאורייתא ולא מדרבנן. והא דמשמתינן ליה אם קדש בתוך ג' חדשים היינו משום דעבר אדרבנן אבל לא אסרינן לה עליה אלא כונסה כשיגיע זמנו אבל הנך דחמירא אסורייהו אע"ג דעביד איסורא לא משמתינן ליה דאי משמתינן ליה שוב לא יוכל לכנוס דאמרינן קמו רבנן עלה דמלתא ואסירא ליה ומשום הכי שמתוה ואם יכנוס יאמרו באיסורא קאי עמה. וכ"ת מה בכך תאסר עליו כיון שעבר אדרבנן הא ודאי ליתא דא"כ בטלת דין המשנה דתנן אם כנס אין מוציאין מידו. והוי יודע שמ"ש הרא"ש ז"ל ומה שהביא הרשב"א ז"ל מהירושלמי שאם עבר על התראת ב"ד מוציאין מידו דוקא בעד המביא גט. או עד המעיד שמת בעלה. אבל חכם שהתיר או הנטען על השפחה וכן עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל השנויים במשנה אפילו עברו על התראת ב"ד אין מוציאין מידן. תדע שהרי הרמב"ן ז"ל היה סובר תחלה להחמיר בעד המתיר את האשה שאפי' כנס יוציא והרשב"א ז"ל עדיין עומד בסברא זו דעד המתיר אם כנס יוציא וא"כ ע"כ אתה צריך לתת חילוק בין עד המתיר לחכם המתיר משום דחמיר להו עד המתיר מחכם המתיר מאיזה טעם שתרצה הילכך לדידן נמי דקייל"ן דעד המתיר אם כנס לא יוציא ואם עבר על התראת ב"ד אפי' כנס יוציא הנ"מ עד המביא גט או עד המעיד שמת בעלה אבל חכם המתיר וחביריו אפי' עברו על התראת ב"ד אין מוציאין מידו. ונ"ל שטעמא של דבר דצורבא מרבנן לא חשיד כולי האי והא דתנן לא ישא לכתחלה משום הסר ממך עקשות פה והנטען על שפחה ונכרי ועבד הבא על בת ישראל ונשתחרר אין איסורן איסור חמור ודו"ק ותשכח:

גם על מה שנסתפקת אם הוציאה ממנו מפני שעבר על התראת ב"ד אם חוזר וכונסה או לא. תמהתי אם חוזר וכונסה מה הועילו חכמים בתקנתם ומה קנס הוא זה שיוציא ויחזור ויכנוס וכי מפני דמי הגט ימנע מלעשות וכ"ת דמשהינן ליה זמן מה לא נמצא שיעור זמן שהייה זו לא בבבלי ולא בירושלמי הילכך ודאי אם הוציאה אותה מתחת ידו מפני שעבר על התראת ב"ד לא יכנוס עולמית דרגלים לדבר שעיניו נתן בה וכדכתיבנא. והא דגרסינן בירושלמי גירש מה שיחזיר אם אומר אתה כן לא נמצא לעז על בניך פי' אם אתה אוסרה להחזיר נמצאת אתה מוציא לעז על בניך משמע דמותרת לחזור לו. לא קשיא כלל דהתם בעומד וגירש מעצמו מותרת לחזור לו ודייקינן לה מדנקט גירש ולא נקט הוציא כדקתני רישא קונסין אותו ומוציאין מידו אבל היכא שהוציאוהו מתחת ידו מפני שעבר על התראת ב"ד אינו מחזיר כלל. והנראה לע"ד כתבתי: