שו"ת רדב"ז/תתקכז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת על מה שכתבתי בתשובה אחרת דאשה שלוותה אפילו בשטר ונשאת אין גובין מנכסי צאן ברזל שהכניסה לבעל עד שתתאלמן או שתתגרש וכגון שלא כתבה למלוה מטלטלי אגב מקרקעי. וקשיא לך ממה שנמצא כתוב בספר חזה התנופה והוא קיצור שאלות הרא"ש וז"ל ואם לא תוכל למכור נדוניתה בכל עת שתרצה ימכרוה ב"ד בטובת הנאה והלוקח יתן המעות ההם למשדך דמי סבלונותיו ואם אין לה לא זה ולא זה יסדרו לה ב"ד מלבושין ותכשיטין שהכניסה לבעל ויתנו לה מהם כסות הראוי לי"ב חדש והשאר יתנו למשדך דמי סבלונותיו ע"כ. משמע דמשום סבלונות אית להו קלא והוי כמלוה בשטר מוציאין ממה שהכניסה לבעל ושמאתן עליו:

תשובה נראה לע"ד דאין מכאן ראיה כלל. חדא דאין בעל הקיצור בר סמכא שהרי כתב טעות אחר בצדו שכתב ימכרו ב"ד כתובתה בטובת הנאה והא ודאי ליתא דמה יועיל [אם] היא תמחול לבעלה דאטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן והכי איתא בגמ' בהדיא וכן כתב הרא"ש ז"ל באותה תשובה עצמה סימן ל"ו. ובספר הדפוס שלנו אין הלשון כאשר כתב בעל הקיצור. ותו דהרי בנו כתב שאלה זו סימן צ"א ולא כתב זה הלשון אשר בסוף השאלה. ותו דאפי' שנודה בסברת הרא"ש ז"ל דמלוה בשטר או סבלונות דאית להו קלא נגבין מן הבעל אפי' מנכסי צאן ברזל ומה שחילק באותה תשובה דהיכא דאית לה נכסי מלוג או שטר שיכולה לגבותו מיד מן הבעל גובה ב"ח הכל בלי סידור והיכא דליכא אלא מלבושין שהכניסה לבעל מסדרין לה. מ"מ קשיא לי עליה לא יהא הסבלונות אלא שטר חוב גמור מי טריף מלוקח מטלטלין וכי מטלטלי אית בהו דין טירפא היכא דלא כתיב ליה מטלטלי אגב מקרקעי וסבלונות נהי דאית להו קלא אבל לא כתבה ליה שטרא ולא אחריות ובעל קיי"ל בכמה דוכתי דלוקח הוי. ובסוף פ' יש נוחלין איבעיא לן אי לוקח הוי או יורש הוי ולא איפשטא הילכך מלוה על פה לא מפקינן מיניה אבל מלוה בשטר מפקינן מינה וכן העלה הריא"ף ז"ל וכן כתב הטור בשמו ובשם הרא"ה והרא"ש וכן כתב הרמב"ם פ' כ"ז מהלכות מלוה ולוה דאשה שלוותה בשטר ונשאת חייבת לשלם אחר שנשאת ואם היה מלוה ע"פ אינה משלמת עד שתתגרש או תתאלמן שרשות בעל כרשות לוקח הוא ע"כ. וכי היכי דלוקח מטלטלי לית בהו דין טריפא אם לא כתבה למלוה מטלטלי אגב מקרקעי בעל נמי אם הכניסה לו אשתו מטלטלין לוקח הוי ואין מוציאין מידו אפי' מלוה בשטר אלא א"כ כתבו לו מטלטלי אגב מקרקעי וא"כ האיך כתב הרא"ש דסבלונות נגבין אפי' מנכסי צאן ברזל ובשלמא היכא דאית לה נ"מ איכא קצת טעמא כיון שלא שמאתן עליו אין שעבודו בהם כ"כ חזק וכדידה דמי והוי כאלו אין לבעל רשות בהם אבל מנכסי צ"ב לא. וכן נראה מדברי הגאונים דכתוב במרדכי פ' החובל מצאתי בתשובת רבינו גרשון ובשערי שבועות דאין משביעין אשת איש על פקדון ואינה משלמת אלא א"כ שיש לה נכסים שאין לבעל רשות בהם וכן פסק בספר המקצועות ע"כ. והא פקדון עדיף ממלוה בשטר דפקדון לא ניתן להוצאה ומלוה להוצאה ניתנה ובכל גווני פקדון איירי אפילו הפקיד אצלה בשטר דאית ליה קלא ואפ"ה אינה משלמת אלא מנכסים שאין לבעל רשות בהם ואפי' אם תרצה לפרש דנכסי מלוג אין לבעל רשות בהם בנכסי צ"ב אתה צריך להודות דיש לבעל רשות בהם. וגם בעל העטור כתב בשם רב שרירא גאון ז"ל דדוקא חבלות אבל פקדון והלואה וגזל אם הוא בידה וברשותה חייבת להחזיר. וכתב בשם הריא"ף ז"ל דדוקא חובות וחבלות הוא דאינה חייבת תחת בעלה אבל תבעוה בפקדונות או דברים שאפשר שהם ברשותה חייבת ואם כפרה נשבעת ע"כ. והרי היא בהגהה במיימוני בהלכות חובל ומזיק. וכן יש לדקדק מדברי הרמב"ם ז"ל שכתבתי למעלה מדקאמר חייבת לשלם ולא קאמר חייב הבעל לשלם משמע שאם יש לה נכסים שאין לבעל רשות בהם חייבת אבל אם אין לה נכסים פטורה. כללא דמלתא דחדוש גדול כזה שכתב הרא"ש ז"ל לפי דעת בעל חזה התנופה לא ראיתי לאחד מן המפרשים דאית בה תלת לריעותא חדא שהם סבלונות והוי כמלוה ע"פ אלא שיש לה קול. ותו דתטרוף אפי' מן המטלטלין. ותו דתטרוף אפי' מנכסי צ"ב ולכן סוף התשובה איני יודע מי שנאה. ומתוך הדוחק אני אומר דרישא וסיפא כולה איירי בנ"מ והמלבושין ותכשיטין לא שמאתן על הבעל והכניסה אותם לבעל בלא שומא. וכיון דאית בהו תרתי לטיבותא חדא שלא שמאתן עליו. ותו דבעל שמכר בנכסי מלוג לא עשה כלום הילכך הוו כדברים שאין לבעל רשות בהם וחייבת לשלם ואם אין לה מסדרין מלבושין. אבל נכסי צ"ב ששמאתן עליו ואם מכרן הבעל מכורין אינו גובה מהם אפי' מלוה בשטר ואפילו פקדון דליתיה בעיניה. וכל זה כתבתי לישב שאלת הרא"ש ז"ל אבל לנ"ד לא נפקא מינה מידי שכבר כתבתי באותה תשובה דכיון שלא הוברר החיוב בשעת כתיבת השטר אע"ג דאית לה קלא לא מיקרי מלוה בשטר כי שמא החיוב לא יבא לעולם ואפי' אם תמצא לומר דספיקא הוי מספיקא לא מפקינן ממונא מיניה דבעל. ותו דדילמא נשאת ואחר כך בא החיוב דקיימא לן נשאת ואחר כך לותה אין מוציאין מן הבעל. ותו דאפי' אחר שנתברר החיוב אכתי לא עמד בדין. ותו דצריך לברר דאית לה נ"מ או נכסים שאין לבעל רשות בהם. ותו דמטלטלין לאו בני טריפא נינהו. הילכך מכל הני טעמי איני רואה להוציא מיד הבעל מטלטלי דנצ"ב כלל אבל מטלטלי דנ"מ אם היא מלוה בשטר ברורה ואי כתבה לו מטלטלי אגב מקרקעי מפקינן מינה אפילו מטלטלי דנצ"ב אבל מלוה כנ"ד שנתחייבה האשה שאם יגיע לו איזה הפסד מצד הירושה שתפרע לו אין אני קורא לזו מלוה בשטר להוציא ממטלטלי נ"מ מן הבעל. ואפילו אם תסתפק לא תוציא מן הספק:

ולענין מה שתפסת עלי באותה תשובה שנסתפקתי בדעת הריא"ף ז"ל אי איירי אפילו במלוה בשטר והיה הדבר קשה בעיניך דהרי בסוף יש נוחלין לא איבעי לן אלא בלותה ע"פ ואכלה משום דאיהו אפסיד אנפשיה דאוזיף בלא שטרא אבל אי אוזיף בשטר גובין מן הבעל וכן העלה הריא"ף ז"ל בעצמו. מי לא ידע בכל אלה דודאי הכי הוא וכן העלו כל המפרשים באותה סוגיא אבל כך היתה כוונתי דמספקא לי אי איירי מ"ש בעל העטור בשם הריא"ף ז"ל דוקא במלוה ע"פ איירי אפילו לותה ונשאת או דילמא איירי אפילו במלוה בשטר ודוקא בלותה תחתיו דבעל ואיהו דאפסיד אנפשיה דהלוה מעותיו לאשת איש ומהאי טעמא יש לומר דאפילו ישנן ברשותה לא יגבה אותם דמלוה להוצאה ניתנה ומיד זכה הבעל באותה הנאה ואין מוציאין מידה כיון שלא לותה לצורך מזונות והכי משמע מדעירב לה בהדי חבלות ודברים פשוטים הם. והנראה לעניות דעתי כתבתי: