שו"ת רדב"ז/תתקכה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלה מצפת תוב"ב ראובן נשא את רחל והתנה עמה שאם ימות בלא זרע שיהיה ברשותה ליטול חצי כל הנכסים שימצאו לו או סך ידוע ממה שהביאה לו בנדונייתא. עוד התנה עמה שאם ימות בלא זרע שיגרש אותה קודם מיתתו בהיותו שכיב מרע כדי שלא תזקק לחליצת אחיו ושני תנאים הנ"ל הם כתובים בכתובתה. הראשון בתנאי הכתובה. והשני לאחר חתום העדים החתומים בתנאים כתבו התנאי ביום הנזכר למעלה וחתמוהו שנים מאותם העדים החתומים בתנאי של מעלה. ועתה מת ראובן ונתן גט לאשתו מעכשיו אם מתי כמו שנתחייב בתנאי הכתובה עוד שבזמן שהיו אומרים לו שיתן גט הזכירו הכתובה ואמר הוא שלא תקח אלא סך ידוע מהכתובה והשיבו בעדה כי היה כתוב בכתובה שיהיה לבחירתה ואח"כ נכתב הגט בלא שום תנאי. יורנו רבינו אם תגבה האשה כפי התנאי הראשון חצי נכסים או סך הנדוניא כמו שכתוב בכתובה או תגבה כתובתה משלם כיון שהיא גרושה כבר ואינה זקוקה ליבם ע"כ:

תשובה תנאי חדש כזה בכתובה לא ראינו ולא שמענו ליטול פחות ממה שהכניסה בנדוניתה שכן מצינו מנהג בקצת מקומות לחלוק הנכסים או שיהיה יד היתומים על העליונה לתת לה מחצית כל הנכסים שימצאו או לתת לה כתובתה אבל לפחות לה מכתובתה לא שמענו. ועוד דאיפכא מסתברא אם ימות בלא זרע דתטול סך ממה שהביאה בנדוניתה אע"פ שהם נכרים אצלה יורשי הבעל ואם ימות בזרע שבניה יורשים אותו תטול כל כתובתה ואע"פ שהרשות בידה ליטול מחצית הנכסים שימצאו לו ואפשר שיהיו יותר מכל כתובתה אין דרך העולם להניח הוודאי מפני הספק. ועוד שאם ימות בלא זרע משמע אפילו מאשה אחרת א"כ אומדנא דמוכח הוא שתנאי זה לא נעשה אלא כנגד תנאי השני שיגרש אותה בהיותו שכיב מרע כדי שלא תזקק ליבום והיינו שתלה אותו באם ימות בלא זרע הגורם לזיקה ואע"פ שלא פירש כמפרש דמי. ואע"פ שנכתב אחר חתום העדים אין בכך כלום דאיכא למימר שכחוהו ואח"כ זכרוהו והכל הוא מתנאי הכתובה וכיון שראובן קיים תנאו וגירשה סמוך למיתה גם רחל תקיים תנאה ולא תטול אלא מחצית הנכסים. וא"ת כיון שגירשה תטול כל כתובתה שלא התנה עמה אלא אם ימות בלא זרע ובשעת כתיבת הגט לא התנה ע"מ שלא תטול אלא מחצית הנכסים. וכ"כ הרא"ש ז"ל בתשובה כלל כ' ששאלו ממנו בראובן שגירש את אשתו סמוך למיתה והיה מנהג המקום שכל אלמנה שתבוא לחלוק בנכסי בעלה שיד היורשים על העליונה רצו נותנין לה מחצית הנכסים רצו נותנין לה כל כתובתה ותובעת היא (אומרת) גרושה אני ולא אלמנה ויש לי כל כתובתה והיורשים אומרים שלא נתן לה הגט אלא כדי שלא תזקק ליבום לא כדי שתטול כתובתה והוא ז"ל השיב אין בדבר היורשים כלום דכיון דנתן לה גט מאיזה טעם שיהיה מ"מ הרי היא מגורשת וזכתה בכתובתה כי לא הטיל בגט ע"מ שלא תגבה כתובתה ואין כאן אומדנא שיהא לרעתה או לטובתה גם לענין הממון שהרי כשתבעה ממנו גט אמר לה למה את צריכה גט הרי כבר כתבתי לך כל נכסי ולא יחלקו עמך הרי מוכח מתוך לשונו שהחזיק אותה בכל נכסים והגט שנתן לה כדי שלא תזקק ליבם ע"כ. וא"כ בנ"ד נמי כיון שנתן לה גט סתם תטול כל כתובתה כדין גרושה. לא קשיא כלל שאין הנדון דומה לראיה מכמה טעמי חדא דהתם מדעתו גירש לא מכח תנאי ולפיכך דעתו לעשות אותה גרושה לכל דברים. אבל בנדון דידן לא גירש אותה אלא לקיים תנאו שהתנה עמה בשעת נשואין וקנו ממנו על כל התנאים וע"מ כן נשאת לו. וקרוב אני לומר שאם לא יקיים תנאו נמצאת בעילתו בעילת זנות למפרע ולפיכך לא חדש דבר אלא קיים התנאים הכתובים בכתובה. ותו שאם אתה אומר תטול כל כתובתה נמצא תנאי הכתובה מכחישין זה את זה שאם יגרשנה כדי לקיים תנאו השני לא יתקיים הראשון שאמר מחצית הנכסים או סך מהכתובה שהרי כיון שגירשה נוטלת כל הכתובה כפי דבריך ואם יקיים תנאו הראשון שלא תטול כל כתובתה אלא מחצית הנכסים או סך מהכתובה לא יכול לגרשה שאם יגרשנה תטול כל כתובתה ונמצא התנאי הראשון מתבטל ואין אדם מוציא דבריו לבטלה וזה פשוט מאוד. ותו מדברי תשובת הרא"ש ז"ל גופיה איכא סיעתא לנ"ד דהתם ליכא אומדנא שיהא לרעתה או לטובתה שהרי כתב לה כל נכסיו אבל בנ"ד שלא כתב לה דבר איכא אומדנא דמוכח שלא גירש אותה להוסיף על תנאה אלא לקיים תנאו שקבל לגרש סמוך למיתה. ותו דבנ"ד נתכוין לפחות לה שהרי בשעת הגט הזכירו הכתובה ואמר הוא שלא תקח אלא סך ידוע מהכתובה והשיבו לו בעדה כי ידה על העליונה ושתק והבו דלא לוסיף לקחת כל כתובתה משלם שהרי מחצית כל הנכסים לא היה בדעתו ליתן לה משמע שהגט שכתב לא היה להוסיף לה על התנאי הכתוב בכתובה אלא כדי לקיים התנאי של הגירושין וזה ברור. וא"ת הרי אפשר לקיים תנאי הכתובה ולא יכחישו זה את זה דה"ק אם ימות פתע פתאום או בים או במקום שאי אפשר לו לכתוב לה את הגט תטול מחצית הנכסים ואם יקיים תנאו ויגרשנה תטול כל כתובתה כדין גרושה. הא לא קשיא כלל דכל כה"ג הוה להו לפרושי כיון שהתנאי השני בא להוציא מן התנאי הראשון אבל השתא שנכתב התנאי השני סתם על סמך תנאי הראשון נכתב ואפי' כפי דבריך משמע הכי ומשמע הכי ויד בעל השטר על התחתונה. כללא דמלתא דאשה זו נוטלת מחצית הנכסים אם הם יותר מהסך של הנדוניא שבזה ודאי ידה על העליונה אבל אינה נוטלת כל כתובתה:

עוד היה מעשה באחד שארס אשה וכתב לה שאם יגרשנה יתן לה כך וכך והוצרך להרחיק נדוד וכתב לה גט זמן ועבר הזמן ולא בא ואח"כ בא ומת והאשה תובעת מה שכתב לה כיון שגרשה והיורשים אומרים שלא גירש אותה אלא לתועלתה שלא תשאר עגונה. ופסקנו דסוף סוף כיון שגרשה חייב לתת לה מה שכתב לה ואין כאן אומדנא וכמ"ש הרא"ש ז"ל. ותו דמי הכריח אותו להרחיק נדוד עד שיצטרך לכתוב לה גט אלא ודאי מדעתו נתן לה גט שלא היה בכאן שום תנאי להכריח אותו לגרש. ותו דניהו שגירש אותה שלא תשאר עגונה הו"ל לקיומי תנאיה ולבוא בתוך הזמן ויתבטל הגט אבל השתא שנתעכב ולא בא בתוך הזמן הרי גרשה מדעתו כיון שלא קיים התנאי של הגט וצריך לתת לה מה שכתב וזה ברור מאוד. ועדיפא האי מהאיך שהשיב עליה הרא"ש ז"ל דהתם לא גירש אותה אלא כדי שלא תזקק ליבום אבל בנ"ד לא היו לו אחים וגם הבעל לא היה פורש לים הגדול שנחוש למים שאין להם סוף אלא כוונת הגט היה שאם יעבור הזמן שקבע לה שתהיה מגורשת וכן היה ולפיכך נותן לה מה שכתב לה שהרי אסורה לכהן משום גרושה. והנלע"ד כתבתי: