שו"ת רדב"ז/תתקכב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת על הא דאמרינן בכל דוכתא שורפין וסוקלין ומלקין על החזקות כמה זמן חזקה זו דבשלמא חזקה התלויה במעשה איכא דבתרי זימני הוי חזקה ואיכא דבתלתא זימני הויא חזקה. אבל בחזקה התלויה בזמן לא ידעינן אי הוי כחזקת קרקעות ג' שנים או לא:

תשובה גרסינן בירושלמי פ' עשרה יוחסין תנו איש ואשה באו ממדה"י הוא אומר אשתי היא והיא אומרת בעלי הוא אין הורגין עליה משום אשת איש הוחזקו הורגין עליה משום אשת איש עד כמה היה חזקה ר' יונה ר' בא ר' חייא בשם ר' יוחנן אומר עד שלשים יום ע"כ. והירושלמי הזה כתבו הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות אישות ורבינו יעקב ז"ל וכי היכי דלגבי אשת איש הוי חזקה ל' יום ה"ה לכל שאר חייבי מיתות ב"ד או חייבי מלקות חוץ מהנדה דהא אמרינן הוחזקה נדה בשכינותיה בעלה לוקה עליה משום נדה לא שייך למימר חזקת שלשים יום אלא כיון שראוה שכנותיה לובשת בגדי נדותה הוחזקה ובעלה לוקה עליה וכן פירש"י ז"ל וכן הסכימו המפרשים ז"ל. תדע דבתר האי מימרא מייתי הירושלמי ההיא דר' יוחנן דהורגין על החזקות ולא שאיל עלה כמה היא החזקה משמע דעלה דלעיל סמיך דאמר חזקה שלשים יום וליכא לפלוגי בין ענין לענין דהא בתלמודא דידן בשלהי קדושין מייתי האי דר' יוחנן דאמר מלקין על החזקות וסוקלין ושורפין על החזקות הא דרבין בר רב הונא איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית נסקלין זה על זה ונשרפין זה על זה ומעשה באשה אחת שבאת לירושלים ובנה על כתפה מורכב והגדילתו ובא עליה והביאוה לב"ד וסקלוה לא מפני שהוא בנה אלא מפני שהיה כרוך אחריה. הרי שאין חילוק בין כל חייבי מיתות לזמן החזקה ותו דר' יוחנן הוא מאריה דשמעתא דאמר הורגין על החזקות איהו הוא דאמר דזמן החזקה שלשים יום ואי איתא שיש זמן אחר לחזקה לא הוי שתיק מיניה אלא ודאי חזקת כל הדברים הללו שלשים יום. והנראה לע"ד כתבתי: