שו"ת רדב"ז/תתקיא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני על מה שנהגו העולם המוכר חפץ לחבירו ונשבע שלא יתננו בפחות מה' והלוקח נשבע שלא יתן בו אלא שלשה ולבסוף יתן אותו בשלשה או יקנה אותו בה' אם יש בזה חשש איסור שבועה או לא:

תשובה תנן נדרי זירוזין כיצד היה מוכר חפץ ואמר קונם עלי שאיני פוחת לך מהסלע והלה אומר קונם שאיני מוסיף לך על השקל שניהם רוצים בשלשה דינרין ומשמע דדוקא כה"ג התירו חכמים נדרי זרוזין מפני שדעת שניהם היה לעשות פשרה בין מה ששאל המוכר ומה שנתן הלוקח אבל אם לא היה בדעת המוכר לתת חפץ במה שאמר הקונה וא"כ נשבע בודאי שלא יתן אותו בשלשה דינרין וחלה שבועתו לגבי הא אם יתן אותו במה שאמר הקונה וכן לא היה בדעת הקונה לתת בחפץ כמו שאמר המוכר וא"כ נשבע בודאי שלא יתן בו חמשה וחלה שבועתו אם יתן בו כמו שאמר המוכר ולאו דוקא דבעינן לומר שניהם רוצים בשלשה דינרין אלא ה"ה בג' וחצי או בשני דינרין וחצי כל שיש שם יותר ממה שאמר הקונה ופחות ממה שאמר המוכר לא חייל נדרא. ויש מפרשים דאפי' בכה"ג דנדון דידן לא חייל נדרא. והר"ן ז"ל כתב שתי הסברות ולא הכריע ומ"מ נראה מדבריו שדעתו כאשר כתבתי להחמיר וז"ל ומיהו אין המוכר רשאי ליתנו בשקל ולא הלוקח רשאי ליתן בו סלע שהרי עיקר משמעות נדרן אינו אלא לכך. ואיכא מ"ד דאפילו בכה"ג לא חייל נדרייהו ע"כ. משמע שהראשון הוא דעתו והכי מתרצי לי מלישנא דמתניתין וכדכתיבנא וכ"ש שיש לחוש להחמיר:

ולענין אם שבועות זירוזין מותרות כנדרי זרוזין. בירושלמי כשם שנדרי זירוזין מותרין כך שבועות זירוזין מותרות ואע"ג דתלמודא דידן לא מייתי להא לאו משום דלא קיי"ל הכי אלא משום דמלתא דפשיטא הוא דהא גבי נדרי אונסין דמתני' גבי נדרי זירוזין תנן ב"ה אומרים אף בשבועה והא דמייתי תנא כשם שנדרי שגגות מותרין כך שבועות שגגות מותרין לפרושי דאפילו הכי האי הוי שבועות שגגות וכן אידך דכשם שנדרי הבאי מותרין כך שבועות הבאי. ותמהתי על הרמב"ם ז"ל שלא כתב שבועות זירוזין מותרות כדכתב שבועות הבאי ואונסים דשגגות וכ"ת דס"ל כיון דתלמודא דידן לא מייתי הך ברייתא כדמייתי הנך לא ס"ל הכי ליתא דהא כתב ז"ל ארבעה דברים יש בין נדרים לשבועות ואי איתא ה' הוו דנדרי זירוזין מותרין ושבועות זירוזין אסורות אלא ודאי בכולהו נדרים ושבועות שוין הם:

והוי יודע דאפילו המעמיד את דבריו כגון שאמר דעתי היה בשעה שנדרתי שלא ליתן החפץ בפחות מד' והלה אומר דעתי בשעת הנדר היה לי שלא לתת בו יותר מב' אפ"ה יכולין להתיר ע"י פתח שיאמרו לו אלו היית יודע שלא יתן אלא שנים כלום נדרת ואומר לא מתירין אותו וכן הלוקח פותחין לו אלו היית יודע שלא יתן החפץ בפחות מד' כלום נדרת ואומר לא מתירין לו והכי איתא בהדיא בפ"ד נדרים בעובדא דאביי ומייתינן עלה סייעתא מברייתא מעשה באדם אחד שהדיר את אשתו מלעלות לרגל ועברה על דעתו ועלתה לרגל ובא מעשה לפני ר' יוסי וא"ל אלו היית יודע שעוברת על דעתך ועולה לרגל כלום הדרתה א"ל לא והתירו ר' יוסי. והנלע"ד כתבתי: