שו"ת רדב"ז/תתקו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלה ק"ק רודס יצ"ו הסכימו וקבלו עליהם בחומרות גדולות שלא יוכל שום ישראל לא סרגון ולא זולתו להיות קהיי"א על הקהל ולא על מקצתו ומינו עליהם ג' פרנסים שכל הדברים יהיו נגמרים ונעשים על פיהם ושלא יוכל שום אחד לקחת רשות לצאת כי אם ע"י הפרנסים ואם באולי הקצין או השנגש"כי ירצה לשום עליהם קהיי"א שישתדלו בכל מאמצי כחם שחפץ הקהל יבא לידי גמר ושלא לצאת שום אדם כי אם ע"י הפרנסים וכו' והיה זה מפני שנמשך נזק לצבור וליחידים מהקהיי"א אשר היה לפנים וקבלו כל זה בכל חוזק עד זמן מה. ועתה הוציאו פרנסים ויצא בכלל איש משתדל עם השרים בטל ממלאכה ומתקן ענייני הצבור עם הקצינים ושרי הארץ ועברו ג' חדשים של מינוי הפרנסים שהוציאו שנים וזה המשתדל שלישי להם ומכריזין פ' ופ' ופ' פרנסים וכן לעולם עד שנמצא זה ראובן חזר להיות קהיי"א בשם פרנס ונכנס ויוצא תמיד לפני השרים וקוראים אותו השרים וכל עם הארץ קהיי"א והיהודים קוראים לו פרנס וקצת משכילי עם אשר נגע אלהים אל לבם חוששין לומר כי הקהל במכשול על זה ושאלו את פי לדעת מה יעשה ישראל:

תשובה לאו שמא גורם אלא המעשה הוא הגורם ואם נמשך נזק מזה ראובן הפרנס ליחיד או לרבים הרי הקהל במכשול בלי ספק וחייבים מכח הסכמתם והחומרא שקבלו עליהם להשתדל בכל מאמצי כחם לבטל שלא יהיה עוד פרנס קבוע ואפילו שקוראים לו פרנס שהרי הסיבה שבשבילה נתקנה התקנה במקומה עומדת שכן כתוב בהסכמתם כי בראותינו הנזקים וההפסדות הבאים והעתידים לבא בהיות קהיי"א על היהודים נכנס ויוצא תמיד לפני שרי הארץ וכו' א"כ מה לי שיקרא פרנס או חכם. ואם לא ירצה להסתלק ויצטרכו להוציא ממון על כך כולם חייבים לפרוע בזה כדין מסור. וכ"כ הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ששי קהל שהוציאו ממון לבער מסור מן העולם כולם חייבים לפרוע אפילו אותם שאין פורעין מס בעיר ובלא הסכמה כלל חייבים הצבור לסלקו משום ובערת הרע מקרבך ואע"פ שאינו מסור ולא מלשין ולא מזיק אלא שנמשך נזק ליחידים אי לרבים לסבת היותו לפני השרים חייבים לסלקו ובזה אין צורך להאריך כי ברי לי כי בזה לא הוצרכו לשאול אבל אם לא נמשך מראובן הפרנס שום נזק נ"ל שאין בזה מכשול כלל כיון שנסתלקה הסבה שבשבילה הוצרכו לתקן. וכ"ת כל גזירות חז"ל כך היו אע"פ שנסתלק הסבה הגזרה במקומה עומדת. אין תקנות שמתקנין הצבור כתקנת ב"ד דקביעי וק"ל להבין. וא"ת סתם גזרו שלא יהיה עליהם קהיי"א והרי שמו קה"י היו שכן קורין לו העכו"ם. לא קשיא שהרי נשתנה שמו ומעשהו שהרי הקהיי"א הראשון היה שמו קהייא ומעשהו מעשה רשע וזה אינו כן פרנס שמו ומעשהו מעשה פרנסי ישראל הכשרים וגדולה מזו כתב הרא"ש ז"ל בתשובה וז"ל וצבור שהיה להם אלמעונה ללמוד תורה ולש"ץ וסילקוה והטילו חרם שלא להחזירה ואמרו זאת האלמעונה לא תחזיר עוד ושוב נתחרטו רובם להחזירה ע"י שינוי בתוספות או בגירוע אם בלא התרת חרם פשיטא שיכולין כיון ששינוה ואמרו זאת האלמעונה נמצא אינה זאת שהחרימו עליה אלא אלמעונה חדשה היא. אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל. הרי אתה רואה מפני ששינה בה אע"פ שלא נשתנה שמה אמר שהיא אלמעונה חדשה כ"ש בנ"ד ששינו שמו ועניינו שהרי תחלה שמו קהיי"א אצל היהודים ועתה שמו פרנס תחלה היה לבדו ועתה בחברת שנים אחרים תחלה היה מזיק ועתה מועיל א"כ קורא לו שם חדש וכו' ואין כאן מכשול לצבור ולא לפרנס הזה. ואם יש עחלוקות בצבור מקצתם אומרים נמשך ממנו נזק ומקצתם אומרים אין נמשך ממנו נזק יעמדו למנין שבכל הדברים אמרה תורה אחרי רבים להטות. ואע"פ שתלו התרת החרם אפילו באחד שיכול לעכב וכמו שכתוב בהסכמה זה ענין אחר הוא שאינו תלוי בהתרה שאם הוא מותר הרי הוא מותר בלא התרה ואם אינו מותר אפילו אחד מעכב בהתרה. ומ"מ מודה אני שאם באו עדים והעידו שהזיק או שנמצא ממנו הפסד ונזק חייבים להעבירו ובתנאי שלא יהיו נוגעין בעדותן. ואפילו תאמר כי לשון ההסכמה סובל שלא יהיה להם שום אדם קבוע אפילו שלא ימשך ממנו שום נזק הא קייל"ן סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל וקא מפרש סיפא נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים וכו' לפיכך אם יפרשו עתה הקהל שלא היתה כוונתם אלא שלא יהיה עליהם אדם שימשך ממנו נזק עושין כפירושן ואע"ג דמסקינן התם במתניתין פותחין לו פתח ממקום אחר ומתירין לו ובנ"ד אי אפשר בהתרה אם אחד מהם מעכב כמו שכתוב בהסכמה ה"מ כשהפירוש שעושה לדבריו הוא זר מאוד כההוא דקתני לא נדרתי אלא בחרמו של ים או בקרבנות מלכים או בעצם שהנחתי לי להיות נודר בו כל כה"ג בעינן התרה בעם הארץ אבל כשעשה פירוש לדבריו שסובל יפה כנ"ד לא בעי התרה כלל אפילו בעם הארץ:

שוב מצאתי כן בפי' הר"ן ז"ל וז"ל ודוקא בהני דסיפא דמשמעותא דידהו הוא להחמיר טפי מלהקל אמרינן דצריך שאלה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל בהנך דרישא דנדר בבשר מליח אם פירש ואמר דבשל עכו"ם נדר וכן נדר בחרם אם פירש ואמר בשל כהנים נדרתי אפילו בעם הארץ אינו צריך שאלה ע"כ. וכן פירשוה ר"ת והביא התוספות וכ"כ האשר"י. וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל שלא כתב ופותחין לו פתח ממקום אחר ומתירין לו אלא בסיפא אבל ברישא לא הזכיר התרה כלל ופשוט הוא. הילכך אם יפרשו רוב הצבור שכוונתם בעת החרם שלא יהיה להם קהיי"א מפני שנמשך ממנו נזק אבל אם לא ימשך ממנו נזק לא היתה כוונתם פשיטא כביעתא בכותחא דמותרין בלא שאלה. ולא עוד אלא אפילו הלכו להם בעלי התקנה הסבה שבשבילה נתקנה אם נסתלקה הסבה הרי הם מותרין. וגדולה מזו אני אומר שאם אותו הקהיי"א הראשון יחזור בתשובה ולא יהיה נמשך ממנו שום נזק מותר למנותו. ובהדיא כתב הרמב"ם ז"ל פרק ח' מהלכות נדרים כיצד נדר או נשבע שאינו נושא אשה פלונית שאביה רע וכו' ועשה האב תשובה הרי זה מותר שזה כמי שנדר או נשבע שלא אשא אשה פלונית ולא אכנס לבית פ' אלא אם נסתלק ההיזק וכן כל כיוצא בזה. וכתב עוד ולא עוד אלא מי שראה אנשים מרחוק וכו' אע"פ שלא פירש הסבה שהדירן בגללה הרי זה כמו שפירש שהדבר מוכיח וכו' הרי לך בהדיא שהרי אפילו שלא פירשו וכ"ש היכא דפירשו הסבה וכ"ש בנ"ד שגם השם נשתנה דפשיטא שהם מותרין בלא התרה. וא"ת כיון שהוא נכנס תמיד לפני השרים אי אפשר שלא ימשך ממנו נזק ליחיד או לרבים. בזה אומר כי בגלות הזה אין אנו יכולין לחיות ביניהם אלא ע"י שוחדות והפסדות כי מה יעשה טלה בין זאבים הלא למצער ימרטו את צמרו וקרא כתיב וכן נגוזו ועבר. ואם יראה לרוב הקהל שלא ימשך ממנו נזק נוסף על שאר הקהלות או של שאר הזמנים אע"פ שיש איזה נזק ומקצת אומרים כי לסבתו הוא אין שומעין להם דאי אפשר בלא"ה כי עדיין בן דוד לא בא ואדרבה פעמים הרבה יקרה שההפסד יתמעט בזמן שיש איש עומד לפניהם תמיד ומכיר ברמיזותיהם והכל תלוי ביראת שמים אם יראה לצבור שעושה מעשיו ביראת שמים אין שם עונש חומרות כלל ואם לאו הרי הם מחוייבין לסלקו ולהעבירו אפי' בלא הסכמה וכ"ש מכח הסכמתם. ואע"פ שכתבתי כל זה להלכה מ"מ למעשה איני רואה דרך ישכון אור לברר אם נמשך נזק או הפסד מצד היות זה הפרנס עומד תמיד לפני השרים מעותד לשאול מהם כל דבר ולהסכים עמו כל חפצם אשר כתוב בהסכמתם. ובשלמא הדברים הקבועים וההפסדים הרגילים בכל שבוע או בכל שנה או ההוצאה לתת רשות לצאת כל כי האי אפשר הוא לברר אבל ההפסד הבא במקרה ליחיד ולרבים להתעולל עליהם עלילות ברשע כיצד אפשר לברר כי שמא אם לא היה להם איש מעותד לא חיה ב"א כלל או שמא היה הפסדו פחות מזה וכ"ת דספק הוא כבר כתב הרשב"א ז"ל בתשובה דספק חרם להחמיר. ולכן אומר דרך כלל אם ברור לקהל שאין נמשך מזה הפרנס שום נזק ולא שום הפסד מצד היותו קבוע הרי הם מותרים בלא התרה ותהיה הקולר תלוי בצוארם ואם יש להם בזה ספק צריכין הם להעבירו. והטוב יכפר בעדם: