שו"ת רדב"ז/תתקד
מה ששאל הנבון והחכם כה"ר שמואל ן' וירגה מרודס יצ"ו ילמדנו רבינו אם יש דין שפולי כשהאומה נסרכה בדופן ויש מכה בדופן תלי ריעותא בדופן אם יש חילוק שם בין אם הסירכה יוצאה מגב האימה ובין אם יוצאה מהשיפול או מבפנים אל הדופן כי הפוסקים לא הזכירו זה החילוק רק כשנסרכו האונות אל הדופן ואין ריעותא בדופן אבל לא כשנסרכה האומה להדופן ויש מכה בדופן האם נאמר כי ה"ה אי נחלק כי שם הוא בדין לחלק כיון שהדופן שם הוא מגין ומזה הטעם יש חילוק אם היא יוצאה מגב האונה דאינה עתידה להתפרק דהיינו רביתייהו ואם היא יוצאה מהשיפול דינא כאלו יוצאה מבפנים ועתידה להתפרק דלאו היינו רביתייהו כי זה הטעם הזכירו הפוסקים כשהזכירו זה הדין מהשיפול ובאומה לא שייך טעם זה דאין הטעם משום שהדופן סותם ומגין אלא משום דאיכא למתלי ריעותא בדופן ולא בריאה:
תשובה לפי מה שנהגו עתה להחמיר ולאסור כל סירכה של האומות וסימנך אומה הרשעה לא הוצרכת לשאול אבל לפי שורת הדין אין מקום לשאלה כי אין חילוק באומה בין גבה לשיפולי מהטעם שכתבת וכן נראה מלשון בעל הטורים ז"ל שכתב וכדסריך ריאה הנקובה במקום שאין הדופן סותמה דהיינו כל באומה מבחוץ ממקום חתוכי דאונה כתב הרמב"ם ז"ל וכו' ומדקאמר דהיינו כל האומה משמע ל"ש גבה ול"ש שיפולה ומקום חיתוכה הכל שוה. עוד זכור הכלל שאמרו אין אומרים בטריפות זו דומה לזו שהרי חותכה מכאן וחיה וחותכה מכאן ומתה ואין לנו אלא מה שמנו חז"ל. ומה שיש להסתפק לדעת האומרים דאומה הסרוכה לדופן תלינן נמי במכה בדופן אם נסרכה שלא כנגד המכה מאי כיון דלא הוי כנגדה ממש מחמת הריאה הוא דאלו מחמת המכה של דופן כנגדה הוא מסתריך או דילמא הריר יצא מן המכה ונתלה ונעשה כמין סירכא ושוב נסרך בריאה שלא כנגד המכה ואת"ל תלינן להקל אכתי תיבעי לך כגון שהסירכא יוצאה מן האומה כנגד המכה ממש אבל אינה דבוקה בדופן כנגדה אלא או למעלה או למטה מהמכה מאי האי ודאי לא ממכת הדופן היא שהרי אין הסירכה תלויה במכה א"ד ל"ש ובכל גוונא תלינן במכת הדופן. ונ"ל דכל הני גווני אזלינן בהו לחומרא והראיה מ"ש הרמב"ם ז"ל האום של ריאה וכו' וכיצד עושין וכו' אם נמצאת נקובה ונמצא בדופן מכה במקום הנקב תולין וכו' משמע דוקא במקום הנקב תולין אבל אם אין המכה במקום הנקב אין תולין. ומינה לבעלי הסירכא האחרת דאם הסירכא כנגד המכה תולין במכה ואם אין הסירכא כנגד המכה אין תולין. והנראה לע"ד כתבתי: