שו"ת רדב"ז/תתצח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלה ראובן היה לו בית ורוצה ללכת למקום אחר והשכיר ביתו לשמעון וכתב לו שטר בכל חזוקי סופר בלילה ולמחר באו אמו ואחותו והפצירו בו עד ששכרה להן וכתב להן שטר שכירות ואמו ואחותו היו דרים עמו בבית ונשארו בבית ובא הדבר לפני אחד מן החכמים ופסק הדין שתשאר אמו ואחותו של ראובן בבית ונתן שני טעמים לדבר חדא שודא דדייני ואנן סהדי דלאמו ואחותו ניחא ליה דהוי כשני שטרות היוצאים ביום אחד. ועוד טעם שני כיון שהנשים מוחזקות בבית שאין להוציאן אלא בראיה ברורה ורצית לדעת דעתי בזה:

תשובה אני מסופק שמא לא כך היה המעשה שאין לך תופס ספר יטעה בכיוצא בזה ואם כך היה המעשה טעה כמה טעיות חדא דלא מצי למעבד שודא דדייני במקום שיש גדול ממנו. וכן כתבו המפרשים ז"ל. ותו דהא לאו שודא טובא לפי זה הפי' דבשלמא במתנה איכא למימר אין אדם מניח אמו ואחותו ונותן לאחרים אבל לגבי שכירות דילמא אחרים ניחא ליה דלא מכסיף מינייהו. ותו טעה כיון דאיכא סהדי דמטי שטריה לידיה מקמי אידך קנה שמעון. ותו אמרו לי שנתן שמעון כסף השכירות וקרקע נקנה בכסף. ותו דלדידי חזי' לי שטריה דשמעון ויש בו קנין וכיון שיש בו קנין מאותה שעה קנה. ותו דאין תפיסה בקרקע ואינה נגזלת ובחזקת מרה קיימת ושמעון כבר זכה. הרי לך ששה טעיות מפורסמות ואיכא למילף מעובדא דפ' מי שהיה נשוי דף צ"ד ע"ב. אימיה דרמי בר חמא כתבתינהו לניכסה לרמי בר חמא בצפרא לאורתא כתבתינהו למר עוקבא בר חמא אתא רמי ב"ח לקמיה דרב ששת אוקי בניכסא אתא מר עוקבא לקמיה דרב נחמן אוקמיה בניכסא אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן א"ל מ"ט עבד מר הכי א"ל ומר מ"ט עבד הכי א"ל משום דקדים א"ל אטו בירושלים קיימינן דכתבינן שעות אלא מר מ"ט עבד הכי א"ל שודא דדייני א"ל אנא נמי שודא דדייני א"ל חדא דאנא דיינא ומר לאו דיינא ועוד מעיקרא לאו בתורת הכי אתית לה ע"כ בגמ'. וכתבו המפרשים עלה לא נודע למי נמסר תחלה וכן נמי כתבו ששטר בלא קנין היה וכן כתבו דרב נחמן שודא דדייני שיקול הדעת הוא ושיקול הדעת במקום דאיכא גדול לאו כלום היא. ותו דאע"ג דאוקמיה ר' ששת בניכסא אוקמינהו ר' נחמן למר עוקבא בחזקה. ומה ששכירות קרקע נקנה בכסף משנה שלימה היא ואין צריך להאריך בדברים הפשוטים. והנלע"ד כתבתי: