שו"ת רדב"ז/תתצג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עוד שאלה על מה סמכו העולם לתת לחנוני דינר זהב לקחת ממנו פרוטות נחשת מעט מעט ושוה בשוק מ"ג מאידי' וחצי הדינר או על הרוב מ"ד מאידי' הדינר והוא נותן עליו מ"ה מאידי' בכל דינר ונראה ודאי כי זה היתר נותן לו מפני שמקדים לו את הדינר:

תשובה דבר זה לדעתי אסור הוא כיון דשומת הדינר של זהב ידועה. אבל כיון שנהגו בו רבים ודשו בה צריך למצוא להם סמך. חדא כיון שבזמן שהפרוטות מועטות הדינר בזול ובזמן שהפרוטות מרובות הדינר ביוקר כאשר ראינו בעינינו א"כ חזר הדינר להיות שומתו בלתי ידועה דדהבא פירא הוי. ותו שאם יתקבץ אצל החנוני חלק גדול מהם יצטרך למכרם בזול ולא חזי כי אגר נטר ליה ובדרך מקח הממכר שרי. ועוד כדי שלא תנעול דלת בפני המוכרים וקונים כמו שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה. ותו דמסתמא יש לו לחנוני פרוטות אלא שהוא צריך לתתם לאחרים וכיון שיש לו התיר רבינו ירוחם ז"ל בהדיא וז"ל אבל אם נותן לו השלחני מטבע והוא נותן לו פרוטות שרי אפילו שנתן לו יותר מאחר דיש לו פרוטות דמקח וממכר הוא ומוזיל גביה לפי שהשלחני נותן לו מעות שהוא צריך אבל אם אין לו אסור. וכן נראה מדברי התוספת פרק הזהב כי אם היו שם שני תנאים. אחד שיש לו מאותו המין. ועוד שאין נותן לו מאותו המין בעצמו שלקח ממנו מותר וכ"ש הכא דהוי דרך מקח וממכר והנח להם לישראל וכו' וכ"ש בנ"ד שיש להם על מה שיסמוכו. והנראה לע"ד כתבתי: