שו"ת רדב"ז/תתצא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלה על ראובן שמת והניח יתומים קטנים ובת נשואה ומנה אפטרופוס את בתו ובעלה ואח"כ מתה בתו אם יכולין ב"ד לסלקו מן האפטרופסות או לא:

תשובה אם הוא מפסיד הנכסים לא תיבעי לך דודאי אפי' בחיי בתו יכולין ב"ד לסלקו שב"ד אביהם של יתומים הם אלא ודאי עיקר השאלה אם מצאו יותר הגון ויותר משתדל בממון היתומים אם נוכל לסלקו. ונ"ל שיכולין לסלקו שהרי ראובן לא רצה להאמין אותו לבדו אלא שיתף עמו את בתו ואת בתו לבדה ג"כ לא מינה מפני שאין אשה משתדלת בנכסי יתומים כאיש וכ"ש בהיותה משועבדת לבעלה ומש"ה שיתף עמה בעלה. ואדרבה היא היתה עיקר. תדע שאין מניח את בתו מלמנותה על בניו הקטנים וממנה את הנכרי. ועוד שהרי בשטר האפטרופסות הקדומה משמע שהיא עיקר. ועוד דאפילו שלא היתה בתו הוא לא רצה להאמין על בניו אחד אלא שנים לפיכך צריך למנות אחר עמו. אבל בנ"ד נ"ל שיכולין לסלקו לגמרי דהבת היא עיקר וגם הסבה שבשבילה מינה אותו היא מפני השתדלותו וזה לא נמצא בו ולכן יכולין לסלקו והכל לפי ראות ב"ד שהוא תועלת היתומים דב"ד אביהן של יתומים וכדכתיבנא וברור הוא אצלי. וכי נמי אם מת האפטרופוס ומינה את בנו במקומו אע"ג דאין אפטרופוס ממנה את אפטרופוס אם ראו ב"ד שהוא ראוי לכך מניחין אותו על מינויו ואם לאו מסלקין אותו ובין כך וב"כ מה שעשה עשוי אם היתומים סמוכין אצל בניו של האפטרופוס דלא גרע מיתומים שסמכו אצל בעה"ב. וכ"כ הרא"ש ז"ל בתשובה כלל פ"ז. כללא דמלתא הכל תלוי בדעת ב"ד וכפי מה שיראה להם וכן כתב הריא"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל ומכאן אתה למד ג"כ דאע"ג דקיי"ל דאפטרופוס שמינהו אבי היתומים אין משביעין אותו בנ"ד דכיון שמת אחד מהם משביעין אותו על כל מה שעשה אחר שמת שותפו שהרי לא האמין אלא לשניהם ואם לא עשו חשבון כלל בחיי שותפו משביעין אותו על הכל והכל חוזר אל הכלל דב"ד אביהם של יתומים ואית לן לאהדורי אזכותא דידהו. והנראה לע"ד כתבתי:

שוב היה מעשה באפטרופוס שמנהו אבי יתומים וסאני שמעניה דרועה זונות וסלקוהו משום דסופו לאבד הממון של היתומים דכתיב ורועה זונות יאבד הון כשיכלה ממונו מבקש למודו ומאבד ממון היתומים כיון שאינו יכול לעמוד כנגד יצרו אין ראוי להיות אפטרופוס על נכסי יתומים ואצ"ל שאין מניחין אצלו היתומים לפי שמרגילן לערוה ופשוט הוא: