שו"ת רדב"ז/תתצ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלה לרודים. למדנו רבינו יעקב וראובן בנו שקנו משמעון אפוטרופוס של יתומים חובות שהיו חייבים הישמעאלים שבכפרים לאבי היתומים והיו חובות הנ"ל בשותפות עם יהודה שהיה חבר לאבי היתומים ומכר שמעון הנ"ל חלק מהחובות המגיע ליתומים ליעקב וראובן הנ"ל והיה ג"כ ליתומים זקנה אחת אם אביהם והיא אלמנה ושמעון הנ"ל היה אפוטרופס ליתומים וגם לזקנה הנ"ל ובשעה שקנו יעקב וראובן החובות משמעון האפוטרופס התנו עמו שיראה להם שמעון הישמעאלים החייבים במעמד שלשתן ושיודו הישמעאלים בחובות והתנו ג"כ שהחובות שיקנו יהיו מהמלוה מעות בעין כדי שיוכלו לגבות רבית מהישמעאלים ולא יהיו חובות מאיזה סחורות שנתן אבי היתומים להישמעאלים שא"כ לא יוכלו יעקב וראובן לגבות רבית מהם רצונו מן הישמעאלים ב"ח שמדמי הסחורה אין המנהג לזקפה ברבית בזה המקום ולא בשום מקום. אלו התנאים התנו יעקב וראובן עם שמעון האפוטרופס. והנה שמעון האפוטרופס לא הראה ליעקב ולראובן הישמעאלים ב"ח אלא סמך לו על יהודה שהיה שותף לאבי היתומים בחובות ההם שבזמן שילך יהודה לגבות חלקו מהחובות ילך ראובן בן יעקב עמו לגבות החלק שקנו משמעון האפטרופוס והלך ראובן בן יעקב עם יהודה השותף לגבות מן הישמעאלים ויעקב לא הלך כי זקן הוא ומה שהיה גובה ראובן היה נותן חלק ליעקב אביו וקצת מן החובות גבו מהן רבית ולא קרן וקצת מהם קבלו קצת מהקרן ומהם קבלו כל הקרן ומהם שלא קבלו כלל לא רבית ולא קרן ואפילו ראובן לא ראה אותם בעיניו מפני שכשהיו באים לגבות היו בורחים הישמעאלים מהם ובתוך זה הזמן מת יעקב ומתה האלמנה זקנת היתומים. ועתה בא ראובן ותבע משמעון האפוטרופוס שיחזיר לו מעותיו ממה שלא גבה מהחובות שקצת בעלי החוב אמרו לראובן לאו בעל דברים דידן את ולא הלוית לנו כלום וקצת מהם אמרו אין לנו ליתן לך רבית שאבי היתומים ושותפו יהודה חטים נתנו לנו לא מעות בעין וא"כ לא יתנו לך רבית ועל זה תבע ראובן משמעון מפני שהיה מקח טעות. שנית שלא העמידו כלל אצל בעלי חובות במעמד שלשתן. השיב שמעון ואמר אין לראובן דין ודברים עלי שמעולם לא הייתי אפטרופוס להיתומים ולאלמנה זקנתם אלא נתעסקתי בזה המכר כמו סרסור ולא כאפטרופוס והחובות היו מכתובת הזקנה שמכרה ליעקב אבי ראובן ושל ראובן לא מכרה כלום וכיון שיעקב נפטר איכא למימר האלמנה צררי אתפסוה ואינו יכול ראובן לישבע מכח אביו ואני לא הייתי אפוטרופוס ליתומים ולזה אין לראובן שום תביעה עלי זו טענת שמעון. חזר ראובן והביא שני עדים להחזיק לשמעון כפרן על מה שאמר שלא היה אפוטרופוס ליתומים הנ"ל מעולם וזה תוכן עדותם. העיד ר' יהודה בן ווירגה יצ"ו איך בזמן שהיה פרנס לק"ק רודים באו לפנינו לדין שמעון הנ"ל ואם היתומים שנשאת לאיש אחר על אודות בן קטן שהיה רוצה האם שישב הנער עמה ושמעון לא היה רוצה ואני וחבירי הדיינים צוינו וגזרנו שישב הנער עם שמעון מכח שהי' אפטרופוס ולא ישב עם אמו אבל אינו יודע אם אפטרופסוס שמעון היה מצד שמינוה אבי היתומים או שמינוה ב"ד אלא שמעון מכח טענת אפוטרופוס הוציא הנער מבית אמו והביאו לביתו. העיד ר' אברהם ארוקי"ץ שבזמן שהיה פרנס לק"ק רודים יצ"ו שבאו לפניו לדין שמעון הנ"ל ואם היתומים על גבוי כתובתה מן היתומים וצויתי אני וחבירי הדיינים לשמעון הנ"ל שיפרע לה כתובתה מהאפטרפסות ועוד בשעת הדין שאלתי את פי הר"ר יצחק אפומאדי יצ"ו במעמד שמעון ואמרתי מי עשאו לשמעון אפטרופוס והשיב לי הרב הנ"ל בזה נוסח לשון כל יהודי שמתעסק בצורכי יתומים יש לו דין אפטרופוס שהם יתומים שסמכו אצל בעל הבית ומצד זה צויתי לשמעון שיפרע הכתובה לאם היתומים. ושני העדים האלו הביא ראובן לב"ד להחזיק כפרן לשמעון על מה שאמר מעולם לא הייתי אפטרופוס. עוד הביא ראובן את יהודה שהיה שותף לאבי היתומים לעד איך יעקב וראובן היו שניהם הקונים ולא יעקב לבדו קנה החובות כי ג"כ ראובן בנו קנה אותם בשותפות עם אביו והעיד ג"כ שהיו החובות מאבי היתומים שאיש אמוד בנכסים היה. ועתה אדונינו זה כל פרי השאלה אם יכול ראובן לתבוע משמעון מה שהטעהו במקח החובות אחר שעברו קצת מן השנים. וג"כ אם יכול לחזור בו מפני שלא העמידוהו אצל ישמעאלים בעלי החובות וג"כ לדעת אמרו פסק הדין במעמד שלשתן של נכרי אם הוא כמו שפסק הריא"ף ז"ל או כמו שפסקו שאר הפוסקים. וגם אם מה שגבה ראובן מרבית אם יקח אותו מחשבון הקרן. ואם נזקקין לנכסי יתומים בזה כיון שהמכירה היתה לצורכם. ועל הכל יסוד השאלה הוא לדעת אם בעדות העדים הנזכרים לעיל יעמידו לשמעון בתורת אפוטרופוס ואם הוחזק שמעון כפרן לענין שאינו יכול לישבע שהעמיד הישמעאלים בעלי החובות במעמד ראובן ולא נאמין אותו מאחר שכפר שלא היה אפטרופוס. המשתחווה מנגד ומרחוק מחוי קידה קמיה מכ"ת זעיר חברייא חיים בכ"ה יהודה אלפואל זצ"ל:

תשובה מכר זה בטל מעיקרו מכמה טעמים חדא דמתוך המעשה משמע שלא היו שם שטרות שאם היו לא היינו צריכין לטעמא דמעמד שלשתן וכיון שכן אין דרך להקנות המלוה אלא במעמד שלשתן והכי מפורש בהדיא מההיא דאיסור גיורא ורבא ומההיא דש"מ דאמר הלויתי לפלוני וכו'. ואין צריך להאריך במפורסם. ואפילו תימא דלא הוחזק שמעון כפרן ויהא נאמן בשבועתו לומר שהיו הישמעאלים בעלי החובות במעמד [שלשתן] אם היו הישמעאלים החייב או הנפקד אין כן מעמד שלשתן משום דכיון דהני הלכתא בלא טעמא הבו דלא לוסיף עלה. ותו דכיון דאין זכייה לישמעאלים אין כן דין מעמד שלשתן וכן כתבו ר"ת והתו' והרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן והרא"ש ובנו ותלמידו זצ"ל ולבי אומר לי כי זאת השאלה לאו דסמכא היא שהרי לא כתבוה אחד ממפרשי ההלכות ולא הרא"ש ז"ל בפסקיו ואפי' תימא דסמכא היא וכתבה הרב ז"ל יחיד הוא בסברא זו וכל הפוסקים חלוקים עליו וכ"ש לדעת כהרר"י קולון ז"ל שכתב נהגו לפסוק כהריא"ף ז"ל במקום שאין התוספות חולקים. וא"כ הדבר ברור שאין מעמד שלשתן בישמעאלים וכן ראוי לפסוק וכ"ש בדבר שכתוב בתשובה. עוד דלפי דעת שמעון שהיה סרסור הוי כמו שליח ליתומים ולדעת רוב הפוסקים אין מעמד שלשתן היכא דמקנה ע"י שליח וטעמא דכיון דהוי הלכתא בלא טעמא הבו דלא לוסיף עלה. וא"ת היתומים הקנו ע"י סרסור צריך לדעת אם הגיעו לעונות הפעוטות כי כפי הנראה קטנים הרבה היה וא"ת הזקנה היא שמכרה והמעות היה שלה לאו כלום הוא שהרי החובות היו בשם אבי היתומים והנכסים בחזקתו אפי' שלא גבתה הזקנה כתובתה הכל בחזקת אבי היתומים. ומה שטען שמעון שהמעות של הזקנה ואימור צררי אתפסוה ליעקב האי בורכא היא ולא ראיתי לכתוב בה דבר שלפי דבריהם שהמכר מכר כלום אדם מתפיס צררי למי שאינו חייב כלום ובלאו הכי אין לזקנה כלום וכמו שכתבתי למעלה. והוי יודע דאפילו את"ל יש מעמד שלשתן בישמעאלים לא מצי לאקנויי ליה הרבית וטעמא דמלתא דכיון דאפשר דלא אתי לידי גבייה שהרי בדיניהם אין מגבין רבית לא נקנה ע"י מעמד שלשתן שלא תקנו מעמד שלשתן אלא בחוב שיבא ודאי לידי גבייה ומזה הטעם למד ר"ת ז"ל דכתובת אשה אינה נקנית במ"ש כיון דאפשר שלא תבא לידי גבייה כגון שתמות בחייו והיינו דאמרינן בפ' החובל דף פ"ט גבי אשה דפגיעתה רעה פריך ותזבון לכתובתה בטובת הנאה ומשני כל לגבי בעל ודאי מחלה ואי איתא תזבון לכתובתה במ"ש ומדלא פריך הכי משמע דליכא מעמד שלשתן בכתובה מטעמא דאמרן. ומעתה כיון שהרבית לא היה יכול להקנות אין לך מקח טעות גדול מזה דאנן סהדי דלא קנה הקרן אלא מפני הרבית. עוד צריך שתדע שאם שמעון עשה בערמה למכור החובות והיו בכללם חובות שבשעת המכר כבר העני הלוה ואין לו ממה לפרוע דחוזר ראובן על שמעון אבל אם בשעת המכר היה יכול לפרוע והעני אח"כ פטור שמעון והכי איתא בירושלמי ראובן היה חייב מנה לשמעון סמכיה גבי לוי אי פרסן פי' העני לוי לית חייב ראובן הדא דתימא כשלא עשו בערמה אבל עשו בערמה חייב כלומר שנתרשל שמעון ולא תבע את לוי עד שהעני ולא מצא לוי נכסים בהא פטור ראובן אבל אם היה לוי עני מתחלתו ועשה בערמה להסמיכו אצלו חייב עכ"ל הריטב"א ז"ל. ומעתה אם היו בהם מקצת חובות שהיו עניים בשעת המכר בטל המכר דאין לך מקח טעות גדול מזה שהרי כל החובות קנה ביחד והכל מקח אחד וכ"ש אם יתברר שהיה בכלל המכר חובות שלא היה המעות בעין דודאי בטל המקח גם מזה הצד ואע"פ שאין הישמעאל נאמן לומר חטים מכר לי אפשר לברר על ידי יהודה שותפו של אבי היתומים. וכל זה אחר שישבע שמעון שלא נשאר אחד מן הישמעאלים בעלי החוב שלא העמידו במעמד ראובן והודו בחובות. ומה שכתבת שאם הוחזק כפרן בזה אני אומר שלא הוחזק כפרן אבל אין אנו צריכין לו ולכפרנותו שאפי' יהיה כדבריו אין מעמד שלשתן בישמעאלים ומינה לא חזוז. ומפני שלא בא בשאלה אם היו החובות בשטר ר"ל סיג"י צריך אני לישא וליתן בדבר דהא קיי"ל דאותיות נקנות במסירה וכתיבה שיכתוב לו קני ליה וכל שעבודא דאית ביה אבל בשטר העשוי בערכאותיהם מסתברא לי שאם השטר עשוי ומתוקן בכל התנאים שכתבו הפוסקים מצי לאקנויי במסירה וכתיבה אבל אם אינו עשוי כתיקון הרי הוא כחרס הנשבר והויא לה מלוה בלא שטר ואינה נקנית במסירה וכתיבה ואע"ג דבשטר זה שאינו עשוי כתיקון גובה בו בדיניהם מ"מ לא תקנו מסירה וכתיבה אלא בשטר כשר ועשוי כתיקון וז"ל חשן משפט ושטר העשוי בערכאותיהם של עכו"ם ושטר של כתב ידו נקנין ג"כ בכתיבה ומסירה ולא אמרינן דליחשביה כמלוה ע"פ שאינה נקנית אלא במעמד שלשתן דשטר העשוי בערכאותיהם אם עשוי כתקנו גובין בו ואפילו ממשעבדי ע"כ. הרי שכתוב בהדיא אם עשוי כתקנו וזה ברור ואפילו אם היה הענין על דרך זה אם לא נתקיימו תנאי המכירה המקח בטל וגם זה פשוט:

ומעתה שנתברר שהמכר בטל למדת שני דברים מענין שאלתך חדא שהרבית שלקח ראובן עולה לו מן הקרן שהרי הרבית כל היכא דאיתיה של בעליו הוא ואיסורא נמי איכא אם יקח הרבית אם לא היה שם מחילה ולא אאריך בזה דפשיטא לי דלא מחלו ותו דיתמי לאו בני מחילה נינהו. ועוד למדת שחוזר ראובן על היתומים דאע"ג דאין נזקקין לנכסי יתומים עד שיגדילו הנ"מ בדבר שצריך עדים וראיה דבעי והועד בבעליו וליכא דקטנים כמאן דליתנהו דמי. אבל בנ"ד א"צ לא עדים ולא ראיה שהרי המקח בטל מאליו דאין מעמד שלשתן בעכו"ם. ותו דלא אמרינן אין נזקקין וכו' אלא בדבר שבא מכח מורישם אבל בדבר שעשו הם בעצמם לא אמרינן הכי אלא מעמידין להם אפוטרופוס ומוציאין מידם על ידי עדים דאי לא תימא הכי לא שבקת חיי לכל בריה שילך הקטן ויתפוס בשל אחרים ולא יוכל להוציא ממנו עד שיגדיל. וזכור זה העיקר שכבר טעו בו האחרים. ותו דבנ"ד ע"י אפטרופוס מכרו ע"י אפטרופוס יחזור המקח:

ולענין אם יש לשמעון דין שאר האפטרופסים מלתא דפשיטא היא דכיון שהוחזק שמעון לבא לב"ד שני פעמים בתורת אפטרופוס וכמה שנים היה מוחזק להיות אפטרופוס לאו כל כמיניה לומר לא הייתי אפטרופוס שהרי מעשים בכל יום בכל בתי דינים דממנן אפטרופוס ונותנים בידו שטר אפטרופסות והולך ומשתדל לצרכי היתומים ואם איתא שיכול לומר לא הייתי אפטרופוס בזמן שיראה שיש חובה על היתומים יכבוש שטר האפטרופסות ויאמר לא הייתי אפוטרופוס אלא ודאי לא חיישינן להכי דכיון שהוחזק גדולה חזקה ששורפין עליה כ"ש לממון הקל. ואם הוחזק זה להיות אפטרופוס בין להוציא מאחרים בין להוציא מהיתומים חזקתו חזקה. ותו כפי הנראה מהשאלה היתומים היו סמוכים עליו שהרי הבן הקטן הוציאוהו מאמו ונתנוהו לו ומשמע ששאר היתומים שהיו גדולים מזה היו סמוכים עליו ותנן בפרק הניזקין יתומים שסמכו אצל בע"ה וכו' ופי' שסמכו אצלו מעצמן וקא מעיין במלייהו למזבן להו מדידהו מה שהם צריכין וטרח להו בריפתייהו יש לו דין אפטרופוס ממש לכל דבר ואע"ג דיש מי שמחלק בין יתומים קטנים הרבה ליתומים שהגיעו לעונות הפעוטות מ"מ הסכמת רוב המפרשים דלא שנא. וכן היא הסכמת הרא"ש ז"ל דהרי הוא אפטרופוס ממש לכל דבר. ואני אומר דעדיף מאפטרופוס שמנוהו ב"ד דאלו ב"ד לא מצו למנויי אשה אפטרופוס ואם סמכו יתומים אצל אשה הרי יש לה דין אפטרופוס דגרסינן בגמרא הנהו יתמי דהוו סמיכי גבי ההיא סבתא וכו' וא"ר נחמן יתומים שסמכו אצל בעל הבית תנן. ועוד אני אומר שאם המכר הזה היה אחר שנתנו לו את הקטן והוציאוהו מאם אמו אין לך אפטרופוס שמנוהו ב"ד גדול מזה שאם לא שראו ב"ד שזה איש הגון להיות אפטרופוס היה להם לחקור אם מינוהו אבי יתומים או ב"ד אחר אלא ודאי כיון שסמכו משמע דהכי אמרי אם הוא אפטרופוס מקודם מוטב ואם לא יהיה מעכשיו. ומכל הני טעמי שמעון יש לו דין אפטרופוס גמור לכל דבר:

ולענין אם הוחזק כפרן או לא נראה ברור דלא הוחזק כפרן דכ"ע לאו דינא גמירי וחשב זה כיון שלא מינוהו ב"ד ולא אבי היתומים דלא הוי אפטרופוס מפני החזקה או מפני שסמכו אצלו היתומים. והנה כתבתי לך מה שנראה לע"ד בכל פרטי שאלתך:

ושוב מצאתי במרדכי פ' מי שמת מעשה מסכים לרוב הדברים אשר כתבתי וז"ל מעשה שהיה שנתן האפוטרופוס חובות בערבונות לראובן ושמעון ליקח קרן ורבית מן הערבונות ופסק רבינו מאיר ז"ל דלא קנו ראובן ושמעון את הערבונות ואינם יכולין ליקח מן החובות רבית שעולה עליהם דאין אדם יכול להקנות לחבירו חוב שיש לו על נכרי בשום ענין ואפילו בקנין וראייתו מהאי ש"מ שאמר הלואתי לפלוני מה שאין כן בבריא ואפילו בקנין אגב ליתיה בבריא מדלא אשכח ליה הכא אלא הואיל ויורש יורשה או במעמד שלשתן אבל בענין אחר לא ובמעמד שלשתן לא מצי להקנות חובות לחבירו שהרי אין מעמד שלשתן בנכרי כדמפרש ר"ת ז"ל בפ"ק דגיטין. וא"כ כל הרבית שעלה על החובות כל היכא דאיתיה של בעליו הוא וכו' והרי היא כתובה לפניך עיין בה. והנראה לע"ד כתבתי: