שו"ת רדב"ז/תתעח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני על מה שהתירו מקצת להפקיר חמצן קודם זמן איסורו ולחזור ולזכות בו לאחר הפסח אם דעתי מסכמת להיתר זה:

תשובה איברא דהכי למדו מן הירושלמי דשביעית דגרסינן עמא קפלוקאי דצפורין שאלין לר' אמי בגין דלית להאי עמא רחם ולא שאל שלם איך צורכא מיעביד אמר לון כד תחמון צלולא תהוון מפקיר ליה לשוקא ומפקרין ליה וחזרין וזכין ביה. פי' רשב"א ז"ל בני אדם קפדנים שלא היה להם אוהבים. אם יפקירו יזכו בהם ולא יחזירו להם והורה להם כשיראו השוק פנוי מבני אדם יפקירו ואח"כ יזכו. הא למדת שהמפקיר ע"מ לזכות הוי הפקר אע"ג שחזר וזכה בו. אבל אין דעתי סומכת בהיתר זה דלא דמי איסור שביעית דקיל לאיסור חמץ דחמיר דאסור בכל שהו וענוש עליו כרת ועובר על בל יראה ובל ימצא ואסור בהנאה מה שאין כן בכל איסורין שבתורה ואם הקלו בשביעית נקל באיסור חמץ והרי בעל העטור ז"ל אסר באכילת חמץ של נכרים שעבר עליו הפסח ונהי שנחלקו עליו אבות עולם ה"מ בחמץ של נכרים אבל חמץ של ישראל על ידי הפקר לא דמאן לימא לן שהוציאו לגמרי מרשותו ע"י הפקר זה ואפילו תימא דהפקר כזה הוי הפקר ושהתלמוד שלנו יסכים לזה באיסור חמור כגון חמץ בפסח אין ראוי לסמוך על זה אלא לגדור גדר הואיל ומצינו שיש בו כמה חומרות וז"ל בעל העטור ז"ל ומן הדין עלינו להחמיר ממה שנוהגין עכשיו שישראל מקבל דורון חמץ של נכרי מן המנחה ולמעלה שנעשה חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח ואסור בהנאה ולפיכך היה עלינו לגדור גדר ע"כ. הרי אתה רואה שיש לנו לגדור גדרין בענין חמץ בפסח כיון שהיא שלו ולא בדיל מיניה כולי שתא כ"ש שאיני רואה דרך להפקר זה דבשלמא פירות שביעית מפקיר להו וזוכה בהם מיד אבל חמץ בפסח צריך להניח אותה במקום הפקר כל ימי הפסח שאם יסגור עליו הדלת אין זה הפקר וא"כ איך אפשר להניח אותו במקום הפקר שלא יטלוהו עכו"ם ולא יאכלוהו כלבים ומיהו בהא איכא למימר דמנח ליה במקום דליכא עכו"ם או בחצר שאינה משתמרת. ומ"מ אין ראוי להתיר דבר זה בפני עמי הארץ שיבא לידי איסור חמץ שהרי אין מפקירין אותו לגמרי ואין מוציאין אותו מלבם וכ"ש שלא ראיתי אחד מהפוסקים שאנו רגילין לסמוך עליהן שכתב היתר זה ולפיכך אין אני סומך עליו. והנראה לענ"ד כתבתי: