שו"ת רדב"ז/תתעו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

מעשה באשה עגונה שבא עדות להתיר וזה במותב תלתא כחדא הוינא וכו' כד אתא קדמנא כר' יוסף נהון ואמר כי כשרצה ללכת מכאן לאסטנבול בקשה ממנו אלמנת כר' יצחק חכים לחקור ולשאול על בניה בני כהר"ר יצחק הנ"ל. והעיד עתה בפנינו שכשהיה באסטנבול בפונדק אחד נמצאים עמו יהודים מפטרס ושאל מהם על הבנים הנ"ל אם בחיים חייתם או לא והשיבו לו שהבן הקטן הוא עדיין בחיים והגדול יצא מפטרס למקום אחר ולא זכר אם אמרו לו הרגוהו ליסטים בדרך או הכוהו וחזר לפטרס ומת מחמת המכות ומ"מ העיד שאמרו לו שמת ומה שהעיד בפנינו וכו' פלוני ופלוני ופלוני:

תשובה אשה זו מותרת להנשא לכ"ע כיון שלא הוחזק שני יצחק חכים שיש לו שני בנים במצרים ואע"ג דלא ידעינן אם יש שם יצחק חכים אחר שיש לו שני בנים במצרים כיון דלא הוחזקו לא חיישינן. ותו דעל אותם שהיו במצרים שאל העד ועליהם השיבו שהגדול מת. ואע"ג דלא העידו וקברנוהו לית לן בה כיון שלא היה בשעת מלחמה ודבר ברור שאשתו של משה בנו של ר' יצחק חכים הנ"ל שהוא הגדול מותרת להנשא. והנראה לע"ד כתבתי: