שו"ת רדב"ז/תתסט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני ידיד נפשי בשני יהודים הדרים בבית אחד בשני ליאוניס כל א' בליואן שלו אם הם חלוקים בדיורין כיון שכל א' אוכל מפתו וצריכין לערב עירובי חצרות. א"ד אין צריכין לערב דאין כאן חילוק דיורין:

תשובה דבר פשוט הוא אצלי שהם חלוקין בדיורין וצריכין עירוב דכיון דאין אחד משתמש בחלק חבירו והחצר שבאמצע יד שניהם שוה בו הרי הוא כשני בתים הפתוחים לחצר וכ"ת משום דאין בליואן אלא שלש מחיצות הא ל"ק חדא דשלש מחיצות הוי רשות היחיד גמורה לענין שבת. הילכך הטעם שבשבילו נתקן העירוב איכא הכא דכיון שרואים שזה משתמש בשלו דוקא וזה בשלו דוקא וכל אחד חלוק ודר ברה"י גמורה ומשתמשין יחד בחצר יבא לעשות כן ברה"ר. וז"ל הרמב"ם ז"ל ונחשוב כל מקום ומקום שאחז כל אחד מהשכנים וחלקו לעצמו שהוא בלבד רה"י ויהיה אסור להוציא מרשות שחלק לעצמו לרשות שיד כולם שוה בו כמו שאין מוציאין מרה"י לרה"ר אלא ישתמש וכו'. ותו דאני רואה שהם ד' מחיצות גמורות שהרי כל הליואני"ס יש בהם צורת הפתח ופי תקרה ופצימין נראין מפנים ומבחוץ אלא שהפתח גדול ולא ראינו שחלקו בין פתח גדול לפתח קטן. וההיא דתנן בעירובין (דף ע"ב) חמש חבורות ששבתו בטרקלין דאם אין המחיצות מגיעות לתקרה הרי הם כאחרים לכל דבר שאינם צריכין עירוב ואם בא עירוב אצלם אינם צריכות ואם עירבו לחצר אחרת עירוב אחד לכולן כשאין שם ג' מחיצות מגיעות לתקרה איירי שהרי אינם חלוקים אבל אם יש שם ג' מחיצות מגיעות לתקרה אע"פ שהרביעית אינה מגעת מה בכך הרי הם חלוקין בדיורין שהרי הזורק לתוכן בשבת חייב חטאת. ואפי' אם תדחק לפרש דכל ד' מחיצות בעינן שיהיו מגיעות לתקרה לא קשיא לנ"ד כיון דאיכא צורת פתח דהתם נמי כולם פתוחים לטרקלין ואין חילוק בין פתח גבוה ורחב לפתח נמוך וצר כיון דאין ביה צורת פתח. ומיהו אפילו היכא דליכא צורת פתח אלא ג' מחיצות גמורות דעתי להחמיר ולהצריך עירוב כיון שהם חלוקין בדיורין אפילו שיהיו המחיצות גרועות כגון יריעות פרוסות וכן כתבו התוספות. והנראה. לע"ד כתבתי: