שו"ת רדב"ז/תתסח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בשכיב מרע שאמר סלע זה לצדקה וסלע זה ולא הספיק להשלים הדבור ונשתתק [אם] נתפס גם הסלע השני לצדקה או לא:

תשובה בפ"ק דנדרים דף ז' מיבעיא ליה לר"פ אם יש יד לצדקה או לא וביד המוכיח קמבעי ליה דאלו שאין מוכיח פשיטא דלא הוי יד ואמרינן הכ"ד כגון דאמר סלע זה לצדקה והדין ולא אמר נמי מאי הדין נמי לצדקה קאמר א"ד הדין לנפקותא בעלמא קאמר וסלקא בתיק"ו. ולדעת הרמב"ם ז"ל שפוסק בשם הגאונים בכל את"ל הלכתא היא ה"נ אמרינן את"ל יש יד לצדקה דאין היקש למחצה הפקר מאי וכו'. ובלאו האי טעמא רוב הפוסקים הסכימו דכיון דאיסורא הוא אזלינן לחומרא ויש יד לצדקה ויש יד לפאה. ואע"ג דקייל"ן דכל ספק ממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע שאני הני דאית בהו איסורא. ואע"ג דהוכיח הר"ן ז"ל דספיקא דממון עניים לא מיקרי ספק איסורא אלא ספיקא דממונא ולקולא מ"מ אפשר לומר דאע"ג דיש יד לצדקה ולפאה משום דאיסורא נינהו היינו לענין שיחול עלייהו שם פאה או שם צדקה ולא יהנה בו אבל אם באו העניים להוציא ממנו יאמר להם הביאו ראיה דיד צדקה כצדקה וטולו והיינו דספק ממון עניים לא מיקרי ספק איסורא לענין להוציאו ממנו בע"כ. הילכך יש יד לצדקה ולנזיר ולחרמים ולהקדשות ולשבועות לדעת רוב הפוסקים ולקדושין לדעת כ"ע משום חומרת אשת איש וכיון דאיבעיא לא איפשטא נקטינן לחומרא דאיסורא דאורייתא הוא ויש יד לפאה ולצדקה מטעמא דכתיבנא. אבל אין יד להפקר ולא לבית הכסא ולא לבית המרחץ. ומ"מ נ"ל דבנ"ד לא איבעיא לן ולא מידי חדא דכיון שהוא ש"מ לא צריך נפקותא דאם ימות לא צריך עוד הוצאה אלא ודאי וגם לצדקה קאמר. ותו דבשלמא היכא דהוה מצי משלים לדיבוריה ולא אשלים איכא למימר כיון דלא קאמר נמי לאו לצדקה קאמר אלא לנפקותא בעלמא אבל הכא דאשתיק ודאי לצדקה קאמר והאי דלא אמר נמי משום דאישתיק. ותו בהני הוי ידים מוכיחות טובא דכיון דהולך לבית עולמו מקיים בנפשיה והלך לפניך צדקך וכו'. ותו כיון שיש לו ממון אחר ודאי לא אמר הדין לנפקותא שהרי יש לו לנפקותא אם ימות או יחיה. הילכך מוציאין מן היורשין גם הסלע השני ונותנין לצדקה ואם עמד יעשה פירוש לדבריו ויאמר לזה נתכוונתי ואם אינו יודע כוונתו או שאין זוכר מוציאין ממנו מטעמא דכתיבנא. והוי יודע דלענין גטין לא בעינן ידים מוכיחות לפי שהענין בעצמו מוכיח דאין אדם מגרש אשת חבירו וקי"ל כרבא דאמר הכי והכי אמרינן בכמה דוכתי. ויד הדבר הוי כדבר בעצמו לכל דינין אם לקרבן או למלקות כאלו הוא כתוב בתורה משום דמייתינן לידות מהיקישא והיקישא הוי כמאן דכתיבא באורייתא. והנראה לע"ד כתבתי: