שו"ת רדב"ז/תתסו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה באלמון שנשא אלמנה ערב שבת וברכו ז' ברכות בסעודה מקצת אמרו משום דשבת הוי פנים חדשות ומקצת אמרו כיון שעדיין לא אכלו מקרי סעודה ראשונה פנים חדשות.

תשובה שניהם לא נתכוונו להלכה ואלמון נתחלף להם בבחור וז"ל הרא"ש ז"ל י"מ סעודה קמייתא כדאמרינן בפסחים יומא קמא לא תלושו לי בחלבה דהיינו סעודה קמייתא ומיהו אם לא אכלו עד הלילה מברכין משום דלא גרע מפנים חדשות כיון דאכתי לא אכלי בני החופה ע"כ. ואפשר דמהכא למדו גם אלמון שנשא אלמנה ולא היא דהתם איירי בבחור שיש לו ימים הרבה אלא שביום ראשון מברכין ז' ברכות ובשאר הימים ברכה אחת ולפיכך אם באו פנים חדשות או שנכנס השבת או שנשא סמוך ללילה ולא אכלו עד הלילה מברכין ז' ברכות דאכילה ראשונה הוי כפנים חדשות אבל אלמון שנשא אלמנה שאין לו אלא יום אחד לברכה כיון שנכנסה הלילה עבר זמנו ואין מברכין לו כלל. הא למה זה דומה לבחור שבאו פנים חדשות ביום השמיני או שהיה שבת דאין מברכין כלל כיון שעבר זמנו אף ה"נ כבר עבר זמנו ואין מברכין כלל דאין דומה אחר זמן כתוך הזמן:

שוב ראיתי שכתב כן בעל הנתיבות ז"ל בהדיא וז"ל יום ראשון לעולם מברכין ז' ברכות כלומר בסעודה ראשונה אחר ברכת המזון ואפי' לא אכלו עד הלילה כתבו המפרשים דכל סעודות יום ראשון מברכין ז' ברכות. ואם היא אלמנה ולא אכלו עד הלילה אין מברכין ע"כ. והוי יודע שאע"פ שנחלקו בשמחת אלמון שנשא אלמנה דאיכא מ"ד יום ראשון ואיכא מ"ד ג' לברכה לא נחלקו לכ"ע אין יום ג' לברכה הילכך המברך ביום שני אפילו שיהיה שבת ועדיין לא אכלו דאיכא תרתי לטיבותא הוי ברכה לבטלה והטוב יכפר בעדי. ומינה נמי מה שנהגו לכל החתנים שעושין סעודה ליל אל סבו"ע ומכינין כל צרכי הסעודה ומבשלין ואופין ואין אוכלין עד הלילה שהיא ליל שמיני ומברכין אשר ברא שהיא ברכה לבטלה שלא תקנו אלא שבעה ומה שטוענין לומר לפי שכל צרכי הסעודה מכינין ביום השביעי אינה טענה כלל שהכל הולך אחר זמן הסעודה שהוא זמן הברכה וכיון שהיא בשמיני אין ראוי לברך כלל והמברך הוי ברכה לבטלה דלא אמרינן מחמת הלולא אלא בהשמחה במעונו דלית בה לא ברכה ולא הזכרה אבל ברכת אשר ברא לא תקנו אותה אלא כל שבעה ותו לא. והנראה לע"ד כתבתי: