שו"ת רדב"ז/תתסג
ולענין האומר לחבירו תאמין בשם י"ת שאעשה לך דבר פ' לא מיבעיא אם הוא חייב מן הדין לעשותו דפשיטא דנדר גדול נדר לאלהי ישראל לקיים מה שהוא חייב מן הדין אלא אפילו שלא היה חייב מן הדין אני אומר שחייב לקיים דברו כיון שהבטיחו באמונת השם אין לך נדר גדול מזה שהרי אם לא קיים דברו נמצא שאינו מאמין בשם כ"מ שכך אמר לו כמו שאנחנו מאמינים בשם ית' תאמין שאעשה לך דבר פ' והוי כאלו אמר באמונת השם שאעשה דבר פ'. ואפילו אם תרצה לומר דלאו שבועה גמורה היא לא גרע מידות ופסקו רוב הפוסקים דידות שבועות כשבועות. וגדולה מזו ראיתי בשם ריב"א ז"ל באחד שאמר כן יעזור ה' ליריאיו והתורה הזאת שאקיים אלו התנאים והשיב שבועה בשם יש כאן ואע"פ שלא אמר שם אלא בכינוי אלא בלשון לעז כדאמרי' מארי כולא שבועה הילכך אם לא קיים הבטחתו יש בו מקטני אמנה ויש בו חשש נדר ושבועה ויש בו מבטיח ואינו עושה ויש בו חילול השם אם הוא מבני תורה ורואה אני לכוף אותו בדין לקיים הבטחתו דלא גרע מהן הן ולאו לאו וימין ושמאל ומבטא דאמרו מקצת מפרשים דאפילו בלא הזכרת שם וכינוי מתחייב וכ"ש בנ"ד דאיכא שם ממש:
ולענין אשר שאלת דק"ל כנויין אסורין כינויי כנויין מותרין הרי שהיו כנויי העצם כגון דאמר מקרבנא מנזרנא מחרמנא משבענא מאי הוי שבועה או לא:
הדבר ברור שהוא שבועה והיינו דשקיל וטרי תלמודא ה"ד כינויי כינויין איבעיא להו כו' מפחזנא וכו' וקשיא כיון דקיי"ל כב"ה אמאי שקיל וטרי תלמודא אליבא דב"ש אלא מאי אית לך למימר דמדב"ש דכנויי כנוין נשמע לב"ה ככנויי העצם וקמבעיא לן נמי אי אמר מנקמנא מפחזנא וכו' שהחליף אות בחברתה ולב"ה נמי אם אמר מרקבנ' מזכרנ' מרחמנא משבענא דחילוף אותיות כינויי העצם וסלקי בתיק"ו ומשום דאיירי לעיל בכינוי כינויין לב"ש שקלי וטרי ובעי אליביהו ומדב"ש נשמע לב"ה. הילכך מרחמנא מקרבנא מנזרנא משתבענא הרי אלו אסורין אפילו לב"ה דעדיפי מכינויין ומידות. והוי יודע שאע"פ שכתבתי שהנשבע באללה הוי שבועה לענין הזכרת השם לא הוי כמזכיר את השם שאם הזכירו לבטלה חייב נדוי ודקדקתי כן מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב פ' בתרא דשבועות וז"ל ולא שבועה לשם בבגד היא אסורה אלא אפילו להזכיר שם מן השמות המיוחדים לבטלה אסור ע"כ. ומשמע שם מן השמות המיוחדים אבל להזכיר את הכינוין לית לן בה וכן הדין במזכיר אללה שהם כינוי לשם. ומ"מ טוב להזהר גם מזה והנראה לע"ד כתבתי: