שו"ת רדב"ז/תתסב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי במי שנשבע באללה בלשון ערבי אם היא שבועה או לא:

תשובה הדבר ברור שהיא שבועה גמורה דלא גרע משבות' שקוקה וכו' שהם כינוים לשבועה וקיי"ל כר' יוחנן דאמר לשונות העובדי כוכבים הם שאינו לשון שבדו חכמים הנשבע בהם כאלו הוציא השבועה מפיו דהתורה אמרה כי ידור בכל לשון דנדר. וא"ת הא תינח למכירין אותו לשון אבל אותם שאינה מכירין אותו לשון לא א"כ האידנא שאין אותו הלשון רגיל כלל אמאי הוי שבועה ואנן בעינן פיו ולבו שוין. וי"ל דאע"ג דלא הורגל בזה הלשון כיון שהוא יודע שהוא לשון שבועה הוי שפיר פיו ולבו שוין אבל אם אינו מכיר שהוא לשון שבועה פטור אבל אם היה מכיר הלשון של עובדי כוכבים לא הוי כינוי אלא נדר גמור דנדרים ושבועות נאמרין בכל לשון. הא למדת שהיא שבועה גמורה למכירין בלשון ערבי ולאותם שאינם מכירין בלשון ערבי אם יודעים שזו שבועה הוי כינוי שבועה ואם אינם מכירין כלל לא הוי שבועה:

ולענין אי הוי כנשבע בשם כיון ששם הקב"ה בלשונם הוא אללה והוא שם השם אצלם מסתברא לי דאין זה שם ממש שהרי אין האותיות מורות על שם ואע"ג דיש בחציו שם לא קשיא שהרי הנקודה אינה בצרי אלא בפתח. ותו אפילו הם בעצמם אומרים שאין השם שלם אלא בד' אותיות דאלת"ה יהיה אסור למוחקו וזה ודאי לא שמענו דאין לנו אלא שבעה שמות שאינם נמחקים ואין זה אלא כמתרגם את השם שאין בו קדושתו אלא בכתבו ואותיותיו. ומ"מ מודה אני דלא גרע משאר הכינויין כשלמה האמור בשיר השירים וכמלכיא האמור בדניאל:

ומעשה היה בימי ריב"א שנשבע בשם דיא"ו והתיר לו אע"פ שלא היה רגיל להתיר שום שבועה בהזכרת השם. וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ' כ"ו מהלכות סנהדרין: