שו"ת רדב"ז/תתנח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני על האנוסים בין הערביים שנולדו להם בנים ובני בנים בהיותם אנוסים ועתה באים לדת ישראל ומלין אם צריכין טבילה או לא. ואת"ל צריכין אם מעכבת או לא:

תשובה כתבו בשם רבינו שמחה ז"ל דכל בעלי תשובה צריכין טבילה מיהו אין הטבילה מעכבת אלא מיד כשהרהר תשובה הרי הוא צדיק גמור אלא שצריך לצער עצמו ע"כ. והדבר ברור כי רבינו שמחה איירי בישראל שעבר עבירה ועשה תשובה ואפ"ה הצריכו טבילה לכתחלה וה"ה במי שאנסוהו או יצא מן דת יהדות וחוזר לדתו וכיון דהוא מהול אין הטבילה מעכבת. אבל מי שנולד בהיותו אונס והרי הוא ערל לכאורה נראה דצריך טבילה והטבילה מעכבת בו דהא דאמרינן כל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר ועתה נכנס לברית ולא נהג כלל בדת ישראל ומגען ביין פוסל כיון שהוא עובד עבודת כוכבים אבל כי דייקת בה שפיר תשכח דלא מעכבא בהו טבילה כמו שא"צ להודיעם קצת מצות קלות וחמורות שכבר קבלום אבותיהם מהר סיני עליהם ועל זרעם כך ג"כ כבר טבלו אבותיהם ונכנסו לברית במילה וטבילה ואותה טבילה עלתה לכל הבאים אחריהם שכן מצינו לכל הנולדים במדבר שחזר ומל אותם יהושע ולא מצינו שהצריכום טבילה. וא"ת בשלמא התם אנוסים הוו דלא נשבה רוח צפונית כדאיתא בגמ' בערל שמתו אחיו מחמת מילה שהוא כשר לכל דבר וה"נ באנוסים ממש ניחא דלא מעכבא בהו טבילה אבל בבני המומרי' והמומרים לדעת או בבני האונסים שהיה בידם לבוא לדת ישראל ולא באו שהרי הם עומדים במומרות לדעת לעולם אימא לך דמעכבת בהו טבילה. ותו דהוו מומרים לכל התורה ותו דמשמע דהנולדים במדבר טבלו שהרי כולם היו טמאי מת שאביהם מתו במדבר וכיון שטבלו לטומאתן עלתה להם לערלתן. ותו דמשמע בהדיא בפסחים פ' האשה (דצ"ב) דערל ישראל צריך טבילה דתנן התם גר שנתגייר בערב פסח בש"א טובל ואוכל את פסחו לערב ובה"א הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר ואמרינן עלה א"ר יוחנן מחלוקת בערל עובד כוכבים אבל בערל ישראל ד"ה טובל ואוכל את פסחו לערב ולא גזרינן ערל ישראל אטו ערל עובד כוכבים. תנ"ה א"ר שמעון בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה על ערל ישראל שטובל ואוכל את פסחו לערב על מה נחלקו וכו' הרי לך דערל ישראל צריך טבילה ואע"ג דאיכא למימר דלכתחלה ומדרבנן בעלמא מ"מ בנ"ד דילמא מעכבא מטעמי דאמרן. וי"ל דהא כתב עלה ריב"א ז"ל תימא שלא מצינו בשום מקום טבילה לישראל שמל אפי' מדרבנן עכ"ל. וצריך לתרץ לדעתו ז"ל דה"ק אבל בערל ישראל שנטמא בעודו ערל שהוא מקבל טומאה וזמן טבילתו בע"פ לד"ה ימול ויטבול בע"פ וטבילה לאו משום מילה הוא אלא משום טומאה נמצא לפי שטה זו דערל ישראל א"צ טבילה אפי' מדרבנן וערל עובד כוכבים צריך טבילה מן התורה ובני המומרים צריכין טבילה מדרבנן אבל אינה מעכבת בהם דהוי מלתא מציעתא. ואם הם אנוסים דינן כערל ישראל דמה לי אונס שמתו אחיו מחמת מילה ומה לי אונס אחר. והוי יודע שאם אמו עובדת ע"ז אע"פ שאביו ישראל צריך טבילה מן התורה דישראל הבא על העובדת כוכבים הולד כמוה ואם הוא ספק הוי ספיקא דאורייתא ואזלינן לחומרא ואינו נכנס לישראל עד שימול ויטבול. תדע שאין הטבילה מעכבת בהן דלא עדיף טבילה ממילה גופה והרי אין המילה מעכבת בו מלבא בקהל שהרי אם קידש קדושיו קדושין וגם לישא אשה מישראל מותר שהרי אינו בן נכר כיון שחזר לדת ישראל ואינו אלא כמומר לעבירה אחת דהיינו מילה דהוי כישראל לכל דבר לזמן עליו ולהצטרף לעשרה אלא מפני שכל שעה שמתעכב בלא מילה עובר בעשה ואם ימות ערל חייב כרת לפיכך חייב למול מיד. אבל טבילה אין בו משום מצוה וכי היכא דמילה גופה אינה מעכבת כ"ש הטבילה שאינה מעכבת אלא מפני שהא יוצא מטומאת העכו"ם לטהרת ישראל צריך טבילת טהרה כטבילת יה"כ דלא גרע מבעלי תשובה שכתב רבינו שמחה ז"ל דצריכין טבילה. והנראה לע"ד כתבתי: