שו"ת רדב"ז/תתנד
שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי על מה סמכו כשעושין סעודות גדולות בשבת כגון סעודת נשואין ואירוסין וברית מילה שאוכלין ב' שלשה שלחנות זה אחר זה וחוששין שמא יצטנן המאכל ואין מורידין הקדרה מעל הכירה אלא גורפין ממנה במגרפה ולפעמים עדיין יש חמימות אש כגון גחלים עוממות ונמצא מגיס את הקדרה ומבשל בשבת:
תשובה לכאורה היה נראה דדבר זה אסור ממה שכתב הרא"ש ז"ל פ"ג מהלכות שבת וז"ל אסור להכניס המגריפה לקדרה בשבת והיא על האש להוציא ממנה בשבת שמפני שמגיס בה וזה מצרכי בישול הוא ונמצא כמבשל בשבת ע"כ. ודבר ברור הוא שהמגיס הוא כמבשל וכ"כ פ"ט והכי איתא בברייתא פ' המביא כדי יין. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דלא אמרה הרב ז"ל אלא בדבר שאינו מבושל כל צרכו מדתלי טעמא במגיס ומגיס לא שייך אלא בדבר שאינו מבושל כל צרכו. וכן כתב בהדיא בעל מגיד משנה וז"ל ונראה לי שאין דברי הרב אמורים במבושל כל צרכו דהתם ודאי אפילו מחזירין ע"ג האש ומבשלין פטור כמו שיתבאר פ' ט' וכיון שכן אין לגזור בהכנסת המגרפה אבל כשאינו מבושל ודאי יש לחוש לדעתו ז"ל. הלכך בנ"ד לכ"ע מותר דלדעת שאר המפרשים הויא גזירה שלישית. כיצד אם נתבשל כמאכל בן דרוסאי אין בו חיוב תורה וכן המגיס ואם עדיין לא נתבשל כל צרכו פטור אבל אסור וכן המגיס. ואם נתבשל כל צרכו אין בו איסור וכ"ש המכניס את המגרפה להוציא מן הקדרה שהוא מותר לכתחילה. והוי יודע שרוב המפרשים אמרו דלא אמרינן המגיס כמבשל אלא בהגרפה ראשונה שאינו מתבשל מהרה אלא בהגרפה זו אבל משהגיס פעם אחת דבלא מגיס מתבשל אף המגיס פטור. ואפילו לדעת רבינו כל שנתבשל כל צרכו אין בו איסור תורה אלא פטור אבל אסור וכן כתב בהדיא פ' ט' והמגיס בעצמו קל טפי כיון שהיא הגסה אחר אלף הגסות וא"כ הכנסת המגרפה שאין דעתו לבשל אלא להוציא המאכל ודאי מותר. ואת"ל אם הגחלים עוממות כאשר כתבת שאין בזה חשש איסור כלל. ובהשגת כתוב א"א הפריז על מדותיו שאסר להוציא אפילו מן הקדרה במגרפה ע"כ. הא למדת דנ"ד לכ"ע מותר אע"פ שאין הגחלים עוממות ולא שייך הכא מצטמק ויפה לו דאנן לא באיסור שהייה קיימי אלא באיסור בישול ונתבשל כל צרכו תליא מילתא ואע"ג דע"י המגרפה מתהפך מה שלמעלה למטה ומתקרב אל חמימות הקדרה יותר או שנופל מה שחוץ למרק לתוך המרק ע"י הגרפה מ"מ אין כוונתו לבשל ומותר לכ"ע הילכך הנח להם דיש להם על מה שיסמכו. והנראה לע"ד כתבתי: