שו"ת רדב"ז/תתנא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלה ראובן גירש את אשתו ויש לו ממנה בן קטן יונק שדי אמו ואחר שגרשה רוצה ללכת לארץ ישראל אם יוכל הבעל לעכב עליה עד עבור זמן היניקה. או אם יכול לומר תן לי הבן ואני אשכור לו מינקת:

תשובה אע"פ שאני רגיל לומר שמכאן ועד ארץ ישראל אין כל כך סכנת דרכים שהרי כמה עוללים ויונקים עולין לארץ ישראל ואין מסתכנים כי מה שכתב הרשב"א לרבינו מנחם ז"ל וז"ל לענין הנדר אשר נדרת לילך לארץ ישראל אפילו על דעת רבים יש לו התרה אחרי שאשתך הרה דאין איסור בפני פקוח נפש ויש סכנה להוליכה מעוברת וגם בולד עד שיתגבר ויגיע הקיץ אע"פ שאין פותחין בנולד מילתא דשכיחא היא דרוב נשים מתעברות ויולדות ומילתא דשכיחא מודו בה רבנן כההיא דירדו מנכסיהם דפ' ר' אליעזר ע"כ:

ואני אומר כי אין זה אמור אלא לבא ממקומות רחוקים דרך ימים והרים ובקעות בים וביבשה אבל העולים מהכא לא"י אין שום סכנה לא לאשה הרה ולא לקטן. ואע"פ שאמרו כל הדרכים בחזקת סכנה ה"מ לענין שצריך להודות אבל לענין שירחיב נדרו מפני סכנה זו לא אמרו. ואעפ"כ אני מודה בנ"ד דיכול הבעל לעכב בטענה כל דהו דהא מאי דאמרינן הבן אצל אמו כל זמן שהוא צריך לאמי מדרבנן בעלמא הוא דמן התורה לבית אבותם אמר קרא והאם כלי בעלמא היא הלכך בכל דהו יכול לעכב שיכול לומר אני חושש אפילו לספק סכנה. ועוד יכול לומר בעוד שהוא עמי בעיר אם יחלה אני אשתדל להביא לו כל צרכו. ועוד בעודו עמי בעיר אני יכול להוליך לו מזונות. ועוד אם את בכאן כשיגיע לזמן שאינו צריך לאמו אקחנו אצלי אבל אם תלכי למקום רחוק מי יביאנו ואני איני מחוייב לטרוח ולהביאו משם הלכך אם רוצה ללכת לא"י תתן אותו לאביו. בד"א כשאין מכיר אותה אבל אם מכיר אותה אינה יכולה לתתו לאביו מפני סכנת הולד וזה מוסכם. ואם אינו מכירה או שעברו ימי ההנקה אז הרשות בידה או תתן אותו לאביו או תתעכב עד שלא יהיה צריך לה. והנראה לע"ד כתבתי: