שו"ת רדב"ז/תתמ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני עלה דהא דקי"ל שותפין שומרי שכר זה לזה הם למאי נפקא מינה דהא הוי שומר שכר בבעלים ופטור הוא אפילו מן הפשיעה וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות שכירות וז"ל המפקיד אצל חבירו בין בחנם בין בשכר או השאילו או השכירו אם שאל השומר את הבעלים עם הדבר שלהם או שכרן הרי השומר פטור מכלום אפילו פשע בדבר ששמר ואבד מחמת הפשיעה הרי זה פטור שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם וגו' וכיון שהשותפין לעולם שומרי שכר זה לזה הם לעולם פטורין אפילו פשעו למאי נפקא מינה:

תשובה זו תלמוד ערוך הוא בפרק חזקת הבתים דגרסינן התם אמר שמואל השותפין מחזיקין זה על זה ומעידין זה לזה ונעשין שומרי שכר זה לזה ופריך עלה תלמודא אמאי שמירה בבעלים היא אמר רב פפא דאמר ליה שמור לי היום ואשמור לך למחר ע"כ. והשת' לא הוי שמירה בבעלים דכשאומר לו זה אין חבירו עוסק במלאכתו לא בשמירה ולא בעשיית מלאכה אחרת ואם כן לא מיקרי בעליו עמו אלא אי קשיא הא קשיא דמשמע דבסתם הוי כמו אמר שמור לי ואשמור לך דהוי שמירה בבעלים ופטור אפילו מן הפשיעה וא"כ שותף ששינה מדעת שותפו אמאי חייב מי עדיף מפשיעה וכן כתבו הפוסקים דחייב והרמב"ם ז"ל פרק ה' מהלכות שלוחין ושותפין. ויש לתרץ דכיון ששינה ממנהג המדינה ומדעת שותפו עשאוהו כמזיק בידים שכך היתה דעתם תחלה בתחלת השותפות שלא ישנה מדעתו וממנהג המדינה ואם ישנה ישלם כדין מזיק ולא מדין פשיעה נגעו בה והדבר ברור שאם הזיק בידים אעפ"י שבעליו עמו אינו נפטר בכך. והנראה לעניות דעתי כתבתי: