לדלג לתוכן

שו"ת רדב"ז/תתלה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שאלת ממני אודיעך דעתי על מה שכתב הטור אורח חיים סימן תקמ"ח וז"ל ואם חל יום שביעי או יום ששי בערב הרגל מותר לספר ולכבס ואסור לרחוץ עד הלילה ע"כ ויש חלוף בנוסחאות על איזה מהם נסמוך. ותו קשיא דנהי דאמרינן מקצת היום ככולו ובטל גזרת שבעה אבל גזרת שלשים לא בטלה ואמאי מותר לספר:

תשובה הנסחא אשר כתבתי אי איפשר ליישבה דיום שביעי שחל בערב הרגל אמאי אסור עד הלילה והא קי"ל מקצת היום ככולו ועד כאן לא פליגי אלא אי אמרינן מקצת לילה ככל היום אבל מקצת היום לכ"ע הוי ככולו וכן כתב הוא ז"ל כמה פעמים ויש ספרים דגרס יום שלישי או יום ששי וזה מסכים לגרסת התלמוד דגרסינן התם אמר רב הונא בריה דרב יהושע הכל מודים שאם חל שלישי שלו להיות ערב הרגל שאסור ברחיצה עד הערב וכתבו הריא"ף והרא"ש ז"ל וה"ה אפי' יום ששי מאי טעמא דאכתי לא שלים אבילות דידיה אלא רגל הוא דמפסיק ליה אבילות הילכך אין מותר לרחוץ עד דעל רגל וקי"ל כוותיה ע"כ. וכן דעת הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות אבל. נמצאת אומר דנקט ג' כלישניה דרב הונא ונקט ששי כלישניה דהריא"ף והרא"ש ז"ל אלא דקשיא להאי גרסא דכיון דפסק הוא דאפי' אבלות יום א' הוי מדרבנן מאי שנא ג' ימים משאר הימים מה שמותר בזה מותר בזה ומה שאסור בזה אסור בזה וכי תימא משום דג' ימים הראשונים חמירי טפי דתנן הקובר את מתו ג' ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזרת ז' ואנן לא קי"ל הכי אלא אפי' שעה א' קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שבעה ומשום הכי הגרסא הנכונה ואם חל יום ראשון או יום ששי בערב הרגל וכן היא בספרים המדוייקים באורח חיים וביורה דעה סימן שצ"ט וכן היא בספר רבינו ירוחם ז"ל ותפס הרב ז"ל יום ראשון לאשמועינן דאפי' ביום ראשון מותר לספר ולכבס ונקט או ביום ששי לאשמועינן דאפי' ביום ששי אסור לרחוץ עד הלילה והטעם כתב הראב"ד ז"ל דלא אמרינן מקצת היום ככולו אלא לענין רחיצה משום דאיפשר לרחוץ לאורתא מה שאין כן בתגלחת ותכבוסת שהרי אסור לגלח ולכבס משתחשך ואעפ"י שמותר לכבס ערב הרגל מ"מ אסור ללובשו עד שתחשך דהוי כרחיצה ע"כ. עלה בידינו דמותר לספר ולכבס ערב הרגל אפי' ביום ראשון של אבילות. וכבר ראיתי מי שרצה למחוק מלת לספר מפני קושייתך אלא שראה בכל הספרים וכן בספר רבינו ירוחם ז"ל מותר לספר ולכבס והעלה הדבר בצ"ע ולדעתי לא צריכה רבה דארכביה לה אתרי טעמי אטעמא דמקצת היום ככלו ואטעמא שלא יכנס כשהוא מנוול למועד הילכך כיון דאבילות יום ראשון מדרבנן הם אמרו והם אמרו שלא יכנס מנוול למועד והתירו לספר לצורך המועד ואחר המועד ישלים ל' יום והיינו טעמא דכשחל שביעי שלו בשבת ערב הרגל אסור לגלח בערב שבת שהוא יום ששי שלו דכיון דמפסיק שבת בינו לרגל לא התירו לו דבר שלא התירו אלא סמוך לרגל כדי שלא יכנס כשהוא מנוול למועד כשמפסיק שבת הא איכא קצת ניוול והם ז"ל השוו מדותיהם ולא התירו אלא סמוך לרגל ממש. ודכוותה נמי לא אמרינן מקצת היום ככלו אלא כשהוא סמוך ממש לרגל אבל אם מפסיק השבת בינתיים לא אמרינן הכי:

והוי יודע שזו קולא גדולה ולא נהגו בה אלא כדברי הרמב"ם ז"ל שכתב וז"ל חל ששי שלו בערב הרגל ואצ"ל חמישי או שלישי אינו מגלח ולא בטלה ממנו אלא גזירת שבעה בלבד ואינו מותר לרחוץ ולסוך ולעשות דבר עד שיכנס י"ט ע"כ. ואעפ"י שראיתי מי שכתב דלדעת הריא"ף והרמב"ם ז"ל מותר לכבס בערב הרגל שלא אסרו אלא הרחיצה מפני שאיפשר לעשותה משתחשך אבל כיבוס כיון דאי איפשר לעשותו משחשכה מודו דמותר ולא ילבשנו עד שחשכה ע"כ איננו מחוור אצלי אלא הכל אסור וכן דקדקתי מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב אינו מגלח וכו' ומה צורך בכל זה האריכות הכי ה"ל למימר לא בטלה ממנו אלא גזירת שבעה בלבד אלא הוצרך הרב ז"ל לומר אינו מגלח לאפוקי מסברת הטור דלא נימא התירו לו כדי שלא יכנס כשהוא מנוול למועד וכתב שאינו מותר לרחוץ ולסוך לאפוקי מדברי האומרים דמותר לרחוץ סמוך לחשיכה וכתב לעשות דבר לאפוקי מדברי האומרים שמותר לכבס כדי ללבוש במועד לומר שאין מותר לעשות דבר ממה שאסור לאבל לעשותו עד שיכנס המועד. ומה שמותר לעשותו במועד כגון רחיצה וסיכה עושה ומה שהוא אסור כגון גילוח וכיבוס אסור ויום טוב מפסיק גזירת שבעה וכן נראה שהוא דעת הריא"ף ז"ל דסתמא אינו חולק עליו הרמב"ם ז"ל וכן הוא דעת התוספות ז"ל שהקשו מאי שנא מגילוח דשרי בשביעי ערב הרגל ותירצו דברחיצה ותכבוסת בתוך שבעה החמירו יותר מגילוח דהוי בתר שבעה ולפ"ז אסור לכבס תוך שבעה אפי' ערב הרגל ע"כ. פי' לפירושם מאי שנא רחיצה ותכבוסת דאסורים בתוך ז' ולא אמרינן בהו מקצת היום ככולו מגילוח בשביעי דאמרינן מקצת היום ככולו. ותירצו דברחיצה ותכבוסת דהוי בתוך ז' החמירו יותר מגילוח בשביעי דאין איסורו אלא משום גזרת שלשים ולפיכך אמרינן ביה תרי מקצת היום ככולו מחציתו לתשלום שבעה ומחציתו לתחלת שלשים ואתי רגל ומבטל גזרת שלשים מה שאין כן ברחיצה ותכבוסת שהם בתוך גזרת שבעה דחמירי טפי. וגם הר"ן ז"ל כתב וז"ל וי"א דהאי דנקט רחיצה לאו דוקא אלא ה"ה לשאר דיני אבלות וחדא מינייהו נקט ע"כ. ואני סובר שזה דעת הרמב"ם והריא"ף ז"ל כיון דיהיב טעמא משום דאכתי לא שלים אבילות דיליה אלא רגל הוא דמפסיק אבילות מה לי רחיצה מה לי כביסה ומה לי גילוח הכל אסור בתוך שבעה והכל מותר בשביעי וכבר נשאלתי על זה פעם אחרת: