שו"ת רדב"ז/תתלג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שאלת ממני אודיעך דעתי בפי' דמתניתין דמרחיקין את השובך מן העיר ומאי דאיתמר עלה בגמרא:

תשובה מרחיקין את השובך מן העיר פרש"י ז"ל מפני שהיונים מפסידים זרעוני גנות והתוספות פירשו מפני התבואה הנשטחת בגנות העיר. וא"ת בשלמא לפי' התוספות צריכי תרתי בבי אבל לפי' רש"י ז"ל כיון דטעמא הוי משום זרעוני גנות מה לי גנות ומה לי שדות. וי"ל דאי אשמעינן גנות משום דמן השובך עד גנות שבעיר לא אשכחן מידי למיכל ומשום הכי צריך להרחיק חמשים אמה אבל שובך שבתוך השדות משכחן מידי למיכל בתוך השדה שלו וסד"א דלא אזלי חמשים אמה קמ"ל דבפחות מחמשים אמה לא מלו כורסייהו. ואי אשמעינן בשדה משום דלא שכיח מאן דנטר להו אבל סתם גנות ופרדסים נטרי להו ובפחות מחמשים אמה סגי צריכי. ואם לקחו אפילו בית רובע הרי הוא בחזקתו. אמרינן בירושלמי דאי נפל עושה אחר במקומו כי חזקת המקום קנה לא חזקת השובך וכן הסכימו המפרשים ז"ל וק"ל אי הכי כי אקשיין בגמרא לוקח נמי תנינא לקח חצר ובה זיזין וגוזזטראות הרי זו בחזקתה לימא דממשנה יתירה שמעינן דיכול לבנות שובך אחר אפי' שנפל הראשון וי"ל דמגופה דמתני' איכא למידק הכי מדקתני הרי הוא בחזקתו לעולם השובך בחזקתו אפילו נפל מדלא קתני אין צריך להרחיק ודכוותה קתני גבי חצר הרי היא בחזקתה וא"כ תרתי למה לי ומשום הכי מצריך להו תלמודא חמשים אמה ותו לא ורמינהו אין פורסין וכו' הקשו ז"ל מגופה דמתני' משמע כתירוציה דאביי דהא רבנן מודו דשגר היונה בית ד' כורין ומאי טעמייהו דאמרי חמשים אמה ותו לא אלא ודאי משום דבחמשים אמה מלי כריסייהו כדמתרץ אביי וא"כ מאי פריך. ותו דע"כ מתני' פליגי אברייתא דאלו מתני' קתני דלא שייטי טפי משגר היונה דהיינו בית ד' כורין ואלו בברייתא קתני שלשים ריס דהוו ד' מילין וד' מילין טפי מבית ד' כורין. ותו ק"ל להדיא הוה ליה לאקשויי ורמינהי אין פורסין וכו' דאחמשים אמה דתני תנא קאי. ותו דילמא הא מני ר' יהודה היא. ויש ליישב דתרתי קא קשיא ליה חמשים אמה ותו לא והרי אנו רואים בעין דשייטי טובא והיכי פליגי רבנן עליה דר' יהודה. ותו ורמינהי אין פורסין וכו' וממה נפשך קשיא אי מוקמת לה כרבנן קשיא טובא דהכא קתני חמשים אמה והכא קתני שלשים ריס ואי מוקמת לה כר' יהודה קשיא דהכא קתני ד' כורין והכא קתני ד' מילין דהוי טפי ותירץ אביי ברייתא נמי רבנן היא ומישט שייטי טובא ולא נתן גבול דהכל לפי מה שהוא הישוב. אבל כריסייהו בחמשים אמה מליא במה שהם מלקטים אבל משם ואילך אין מזיקין ור' יהודה ס"ל דכמלא שגר מזיקין טפי לא אע"ג דשייטי טובא. ופריך ומישט ל' ריס ותו לא הקשו ז"ל ובלא תירוצא של אביי היכי מתרץ לה לברייתא גופא ואפי' תימא דשתי ברייתות הם מ"מ היכי הוה מתרץ להו דהא בתרווייהו ישוב קתני. ואיכא מאן דמפרש דאי לאו דאביי לא הוה קשיא ליה מידי דה"ק אין פורסין נישבין ליונים אלא א"כ היה רחוק מן היישוב כלומר מן העיר בד"א בשאין בין השובך שבעיר למקום המצודה ישוב שדות אלא מדבר שאין מוציאין לאכול אבל אם הוה ישוב שדות שמוצאים זרעים לאכול אפי' מאה מיל הן שטין למלא כרסן אבל השתא דאמר אביי דבחמשים אמה מלי כריסייהו קשיא. והתוספתא דבפרק מרובה מסייעא לפי' זה והוא דברי התוספות אלא שהרשב"א ז"ל שדי בה נרגא דאם כן מעיקרא מסיפא דברייתא הוה ליה למפרך דהא מתני' לסיפא דברייתא דמיא דהא איכא ישוב שדות ועוד דכי הדר אקשי מסיפא לא הוה ליה לאקשויי ומישט ל' ריס ותו לא דהא אפי' לדידיה לא שייטי אלא ל' ריס אלא דלמלא כריסן הן שטין בישוב שדות אפי' ק' מיל והכי הוה ליה למימר וכריסייהו בחמשים אמה מליא ורמינהו ובישוב אפי' מאה מיל לא יפרוש. והנכון שהמקשה הזה לא היה יודע פי' הברייתא ולברר הברייתא הוא בא עכ"ל. ומ"מ השיטה שכתבנו למעלה עליה הסכים הר"ן ז"ל ומה שהקשה הרשב"א ז"ל איכא לתרוצי דאע"ג דסיפא דברייתא דמיא טפי למתני' כיון דאיכא קושיא נמי מרישא לא שבקינן רישא ופריך מסיפא. ותו דרישא הוי משנה בפרק מרובה וממשנה עדיפא ליה לאקשויי מרישא. ותו דארישא דמתני' נמי פריך ורישא דברייתא דמיא לרישא דמתני' והא דלא קאמר וכריסייהו בחמשים אמה מליא והא תניא וכו' משום דבעי לאהדורי לקושיא קמייתא והכי פריך בשלמא אי לא מלו כריסייהו בחמשים אמה אלא בשלשים ריס אבל מישט שייטי טובא עד מאה מיל כדקתני סיפא והדרא קושיין לדוכתא היכי תני תנא חמשים אמה אבל השתא דאמרת דמלו כריסייהו בחמשים וברייתא דקתני שלשים ריס משום שיטא הוא ושלשים ריס ותו לא הא קתני סיפא אפי' מאה מיל והיינו דקאמר ומישט שלשים ריס ותו לא והתניא וכו'. והנכון אצלי אחר בקשת המחילה דאיכא תרי גוונא רשתות יש שמניחין בארץ ונותנין לתוכן מאכל ויש שפורסין הרשתות בראשי האילנות ובא העוף יגע לנוח ונלכד בתוכו וכל זה ראינו בעין והכי הוה מפרש לה לברייתא המקשה מקמי תירוציה דאביי אין פורסין נישבין ליונים בקרקע אלא א"כ רחוק מן הישוב כלומר מן העיר לפי שיוני העיר שייטי עד ל' ריס לבקש המאכל ועד התם ממלו כריסייהו. בד"א במדבר כלומר שאין שם אילנות אבל בישוב אילנות אין פורסין באילנות דמישט שייטי אפי' מאה מיל והם פורחין ונלכדות בפח אלא דהוה קשיא ליה מתני' דקתני חמשים אמה ותירץ אביי דמישט שייטי טובא וכריסייהו בחמשים אמה מליא והשתא קשיא ליה כיון דרישא בשייטא ולא למלא כריסייהו א"כ קשיא רישא לסיפא והשתא איכא לפרושי באי אמרת בשלמא דברייתא ר' יהודה היא וד' מילין ובית ד' כורין חד שיעורא ורבנן פליגי עליה וסברי דבחמשים אמה מליא כריסייהו וברייתא רישא וסיפא כדפרישנא הוה אתי שפיר אבל השתא דתריצתא דבחמשים אמה מלו כריסייהו אבל מישט שייטי טובא ורבנן היא קשיא ברייתא רישא לסיפא ואביי לא ניחא ליה לתרוצי הכי משום דקים ליה דד' מילין ובית ד' כורין לאו חד שיעורא הוא. ותו דמוקים למתניתא כיחידאה ומשמע ליה דהלכתא היא ומשני רב יוסף בישוב כרמים לעולם רבנן היא ובחמשים אמה מלו כריסייהו אבל מישט שייטי שלשים ריס היכא דליכא ישוב כרמים והיינו רישא דברייתא אבל איכא ישוב כרמים אזלי מכרם לכרם אפילו מאה מיל ולאו דוקא ואי בעית אימא דעכו"ם וא"ת והרי גזל העכו"ם. וי"ל דבישראל גופיה אין בהם גזל גמור אלא מפני דרכי שלום: