שו"ת רדב"ז/תתל
שאלת ממני אודיעך דעתי בפי' הירושלמי דגרסינן בפרק מי שמתו ר' יוחנן אמר אפי' רוקק כדי שיהא כוסו נקי לפניו מותר לימינו אסור לשמאלו מותר ע"כ. וקא מיבעי לך תרתי לאחוריו ולשמאלו איזה קודם. ותו שמאלו האמור הוא שמאל שלו או דילמא ימינו שהוא שמאל השכינה כדאמרינן גבי עושה שלום. ואת"ל שמאל שלו מאי שנא מהתם:
תשובה הדבר ברור אצלי דלאחוריו קודם ואם אי איפשר לאחוריו ירוק לשמאל מהלשון גם מן הענין מהלשון דאמאי פלגינו בתרתי דהכי ה"ל למימר לפניו אסור לאחוריו ולשמאלו מותר והשתא הוה מצינא למימר דשוין הם אבל השתא דכתב לפניו אסור לאחוריו מותר הכי משמע ואם אי איפשר לאחוריו וצריך לרוק לצדדין לימינו אסור לשמאל מותר. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שלא הזכיר אלא זורקו לאחוריו וטעמו ז"ל כיון דתלמודא דידן לא הזכיר אלא זורקו לאחוריו משמע דלא שרי אלא לאחוריו אבל לא לצדדין משמע בהדיא דשמאל יותר נכבד מאחוריו ומהא נשמע לירושלמי שמתיר גם לשמאל דוקא היכא דלא איפשר לאחוריו. וכן נראה מלשון הטור שכתב דעת הירושלמי וז"ל זורקו לאחוריו או לשמאלו אבל לא לפניו ולא לימינו ע"כ. וה"ק זורקו לפניו ואם אי איפשר זורקו לשמאל דאם כוונתו להשוות בין אחוריו ושמאלו הכי ה"ל למימר לא יזרקנו לא לפניו ולא לימינו וממילא הוה ידעינן דאי בעי זריק ליה לאחוריו או לשמאלו. ומי שהבין בדברי הטור דאחוריו ושמאל שוין הם לא דקדק יפה. וגם מהענין הוא מוכרח דכיון שהאדם עומד בפני השכינה סוף סוף צד בזיון איכא אם זורקו אפילו לשמאל וזהו טעם התלמוד שלנו שלא הזכיר זורקו לשמאל אבל לאחוריו הדבר ידוע דליכא בזיון. וכן נראה מדברי הר"ר יונה ז"ל דהיכא דאי איפשר לו לאחוריו אף לשמאלו מותר ודברים פשוטים הם דהכי משמע לשון הירושלמי ולא משוינן לר"י בעל הטור חולק על רבים ועל פשט לשון הירושלמי:
ולענין אם הוא שמאלו או ימינו מסתברא לי שהוא ימינו של אדם דומיא דעושה שלום דהא שכינה כנגד פניו של המתפלל ואם ירוק לשמאלו נמצא רוקק לימין השכינה וכן כתבו תלמידי הר"ר יונה ז"ל. וכתבו בשם מהרר"י אבוהב ז"ל כי מדברי הטור לא משמע אלא ימין שמאל דידיה והוקשה לו האיך דג' פסיעות והעלה הדבר בצ"ע. ונ"ל שהבין כן מדברי הטור לפי שלא פירש כאן כלום אלא הניח משמעות הלשון כפשוטו ואלו גבי שלש פסיעות כתב הא דאמרינן במסכת יומא משום ר' שמעיה אמרו נותן שלום בימינו ואח"כ בשמאלו פי' בימינו של שכינה שהוא כנגדו שהוא שמאלו ע"כ. ולדידי משום לא איריא דהתם איצטריכא ליה לאשמעינן דימינו היינו ימין השכינה דבשלמא בשעה שעומד בתפלה פשיטא דשכינה כנגדו ולא ירוק בימין השכינה אבל גבי ג' פסיעות שכבר סיים תפלתו ונפטר סד"א דליכא קפידא קמ"ל. א"נ גבי רקיקה דאיכא בזיון טפי פשיטא דלא ירוק לימין השכינה אבל גבי נתינת שלום דליכא בזיון סד"א דליכא קפידא קמ"ל ונמצא דהכא והתם שוין הם ומעתה כיון שאין קושיא אין צריך עיון. ומה שכתב בעל בית יוסף בשם אביו ז"ל לתרץ הקושיא אינו מחוור כלל וק"ל ואף למה שהבינו הם בדברי הטור יש לתרץ דבשעת התפלה שכינה למעלה מראשו וצריך שיראה עצמו דוגמא עליונה ולא ירוק לימינו כי הימין נכבדת כדרך שאמרו בקינוח ובנטילת ידים שצריך שהשמאל תשמש לימין אבל אחר שכבר התפלל ונפטר מרבו אז צריך ליתן כבוד לימין רבו העומד כנגדו. ואעפ"י שתירצנו הקושיא דעתי הוא כדעת תלמידי הר"ר יונה ז"ל וכן אני אומר שהוא דעת הטור בלי מחלוקת דכלל גדול בידינו אפושי פלוגתא לא מפשינן: