שו"ת רדב"ז/תתכה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני על מה שנמצא כתוב במרדכי דמי שהוא מוחזק מצי למימר קים לי כפלוני גאון הרי שטען עליו טענה ונפטר בה באומרו קים לי כפלוני פוסק וחזר וטען עליו טענה אחרת אי מצי למימר קים לי כפלוני פוסק החולק על הראשון:

תשובה לא ביארת אם נפסק הדין על טענתו הראשונה שאם לא נפסק הדין הדבר ברור שיוכל לבא עליו ממה נפשך או כפלוני פוסק או כפלוני על שתי הטענות בחר לך על איזה מהם אתה רוצה לסמוך. אבל אם נפסק הדין על הטענה הראשונה כתב מהר"ר ישראל ז"ל סימן ש"י שכיון שנפסק הדין בטענה הראשונה יכול לומר בטענה השניה קים לי כפלוני דהיינו שכנגדו וטעמא דמלתא דמההיא שעתא שנפסק הדין אסח דעתיה ונתיאש מאותו דבר שנפסק עליו הדין ונעשה כאלו הוא ממונו ממש ושוב לא יוכל לבא עליו מכח מה נפשך. והוי יודע דאפי' לפי שיטה זו הנ"מ שנפסק הדין ונשאר בידו והרי הוא מוחזק וכן כתבו התוספות דהא דסבר ר' אבא קם דינא דוקא לבתר דפליג יבם כבר בנכסי מיתנא אבל אי לא פלגי אלא שהנכסים מונחים עדיין לפניהם לחלוק מודה דשקיל ספק ממה נפשך הא למדת דלא מצי למימר קים לי כפלוני אלא דהוא מוחזק אבל אם הדבר אשר חולקים עליו מונח ברשות של שניהם או ברשות שאינה של אחד מהם אין מועיל טענה זו. ומ"מ צריך אתה לדעת שצריך תנאים הרבה לטענה זו. חדא דלא ליהוי שכנגדו אתריה דמר. ותו דלא נהגו כוותיה. ותו דהוי פלוגתא דיחיד כנגד יחיד. ותו דהוי פלוגתא בשוים ותו דשניהם מפורסמים שנמצאו חיבוריהם ונתפשטו דבריהם ברוב ישראל שאם לא תאמר כן לא יפסק דין מעולם שכל הדברים יש בהם חלוקים ומחלוקות וכל א' יאמר קים לי כפלוני ולא מצי לאפוקי מיניה וירבה הגזל והחמס. ואפי' בשוין בעובדא דנחלקו ראב"ן וראבי"ה אם ביתו של אדם זכתה לו בכה"ג אין אני מודה לדינו של מהר"ר ישראל ז"ל דא"כ הוי מלתייהו דרבנן כי חוכא ואטלולא ונהיה למשל בפי כסילים קודם שעה אמר קים לי כראב"ן ופסקנו הדין אחריו ועתה יאמר קים לי כראבי"ה ונפסוק הדין אחריו והלא הנדון בעצמו יאמר משוא פנים יש בדבר. ואי משום אסוחו דעתא הרי הוא עומד וצוח וטוען עליו כדי לבא עליו ממה נפשך. והא דפסקו הלכתא כר' אבא דאמר קם דינא היינו גבי ספק ובני יבם משום דתחלת תפיסתו בספק הוה אבל היכא דשניהם טוענים ודאי לא אמרינן קם דינא כיון דמצי למימר מה נפשך. הגע עצמך שטענו עליו ראובן ושמעון יחד או מצי למימר לראובן קים לי כראב"ן ולשמעון קים לי כראבי"ה הילכך לא מסתברא לומר אלא לעולם בכל טענותיו כפלוני או כפלוני. ודמיא להא דאמרינן כקולי דמר וכקולי דמר רשע כחומרי דמר וכחומרי דמר עליו הכתוב אומר והכסיל בחשך הולך הילכך רואה אני את דברי האומר דמצי למימר קים לי כפלוני פוסק בכל טענותיו אבל שיאמר היו' קים ליה כפלוני ולמחר קים ליה כחבירו החולק עליו לית לן לפי שאני סובר דלא אמרוה בכה"ג שכ' מהר"ר ישראל ז"ל וכיון שהדין בעצמו הוא חדוש גדול שאם יש לדיין ראיות לפסוק הלכה כדברי החולק או שדעתו נוטה לאחד מהם למה יוכל אבעל דין לומר קים לי כשכנגדו וכיון דחדוש הוא אין לך בו אלא חדושו ולא שיוכל להתהפך בכל מה שירצה. עוד אני אומר שאם הדיין מומחה לרבים והוא דעתו לפסוק כאחד מבעלי המחלוקת לא מצי בעל הדין לומר קים לי כדברי החולק אלא מוציאין ממנו בעל כרחו דלא עדיף מהפקר ממון או הפקעתו דכיון שהוא מומחה אין לו אלא מה שעיניו רואות לזמנו ושעתו. והוי יודע דמצרים אתריה דהרמב"ם ז"ל הוא ולא מצי שום בעל דין לומר קים לי כפלוני גאון נגד דברי הרב ז"ל וכן כל המלכות כלו וכל ארץ תימן וכן שמעתי שדנין בארץ המערב על פיו: